מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Neurology עולה כי עודף-משקל או השמנת-יתר בגיל העמידה מעלה את הסיכון לדמנציה, ללא קשר לנוכחות סוכרת ומחלת כלי דם.

לאור העובדה שברחבי העולם כ-1.6 מיליארד מבוגרים בעלי עודף-משקל, הממצאים מדגישים את חשיבות השמירה על משקל הגוף, לפחות בגיל צעיר, למניעת דמנציה בשלב מאוחר יותר.

מספר מחקרים קודמים הדגימו את הקשר בין השמנה בגיל העמידה ובין דמנציה, אך בנושא עודף-משקל קיימת מחלוקת. 

נתוני המחקר מבוססים על מאגר Swedish Twin Registry. בין השנים 1998-2001, תאומים במאגר בגיל 65 ומעלה הוזמנו לקחת חלק במחקר. מבין אלו, 13,723 תאומים השלימו הערכה קוגניטיבית ו-8534 נכללו במחקר.

הפרוטוקול כלל הערכה נוירו-פסיכולוגית, כולל מבחן מיני-מנטל. החוקרים חישבו את ערכי BMI בגיל העמידה (בגיל 43.4 שנים, בממוצע). החולים חולקו לארבע קבוצות על-פי ערכי BMI: תת-משקל (BMI מתחת ל-20), משקל תקין (20-25), עודף-משקל (26-30) והשמנה (מעל 30).

דמנציה אובחנה ב-350 מבין 8534 המשתתפים (4.1%), כולל 232 עם מחלת אלצהיימר ו-74 עם דמנציה וסקולארית; ב-114 (1.3%) היה חשד לדמנציה.

בהשוואה לאלו ללא דמנציה, תאומים עם דמנציה או חשד לדמנציה היו מבוגרים יותר, בעלי ערכי BMI ורמת השכלה נמוכה יותר, עם שכיחות גבוהה יותר של סוכרת, שבץ מוחי ומחלת לב.

המחקר הדגים קשר משמעותי בין דמנציה ובין ערכי BMI בגיל העמידה. לאחר תקנון החוקרים מצאו קשר בין עודף-משקל והשמנת-יתר ובין סיכון מוגבר לדמנציה, בהשוואה לחולים עם ערכי BMI תקינים.

במחקר הנוכחי, 29.8% (2541 חולים) מהתאומים סבלו מעודף-משקל או השמנת-יתר בגיל העמידה, אחוז נמוך בהרבה משיעור של למעלה מ-50% מאלו שהיו בעלי עודף-משקל או השמנת-יתר בהווה בארצות הברית ואירופה. זאת מאחר והנתונים בני למעלה משלושים שנים, טרם המגפה העולמית של השמנת-יתר.

מסקירת מקרה-ביקורת שכלל 137 זוגות תאומים עם דמנציה, הקשר בין עודף-משקל והשמנת-יתר בגיל העמידה לא נותר עוד מובהק סטטיסטית. מהשוואת ערכי BMI גבוהים בביקורות תואמות ולא-תואמות עולה הבדל מובהק סטטיסטית (OR = 1.62, p=0.019).

מאחר שלתאומים גנים משותפים וסביבה דומה בשלב מוקדם במהלך חייהם, שני גורמים אלו עשויים להסביר את הקשר בין משקל גוף ובין דמנציה.

במקרה בו רק אחד התאומים מפתח דמנציה, ייתכן ואותו תאום נחשף לטריגר בשלב מוקדם במהלך החיים שהשפיע על גן שהביא לעליה בסיכון להשמנה או דמנציה. החוקרים מצאו כי הגן FTO, לדוגמא, קשור בהשמנה ובמחלת אלצהיימר.

בנוסף לתרומה הגנטית, ייתכן ומסלול וסקולארי אחראי לקשר בין שומן הגוף ודמנציה. קיים קשר בין שומן גוף ובין סוכרת ומחלות כלי דם, שמצידם קשורים לסיכון לדמנציה. עם זאת, במחקר הנוכחי החוקרים לקחו בחשבון את תוחלת החיים של מחלות כי דם, מכאן עולה כי ייתכן והמסלול אינו וסקולארי, דוגמת מסלול מטבוליזם.

. Neurology;76:1568-1574

לידיעה במדסקייפ