גנטיקה

הקשר בין צריכת פרוקטוז ובין תסמונת מטבולית ומחלת כליות (מתוך Int J Obesity)

מתוצאות שני מחקרים חדשים עולה כי צריכה מוגברת של פרוקטוז, חומר ממתיק נפוץ במשקאות קלים, עשוי לעודד התפתחות מאפיינים של תסמונת מטבולית והינו גורם סיכון אפשרי למחלת כליות כרונית.

מתוצאות שני המחקרים עולה כי המקור לסיבוכים אלו, לפחות באופן חלקי, הוא בעלית רמות חומצה אורית.

החוקרים מסבירים כי צריכת פרוקטוז מוגברת מובילה לתסמונת מטבולית בבעלי חיים, וניתן למנוע זאת ע”י הפחתת רמות חומצה אורית. במחקר הנוכחי הם בחנו את ההשערה כי פרוקטוז עשוי להוביל למאפיינים של התסמונת המטבולית בגברים מבוגרים, ואם Allopurinol מספק הגנה מפני זאת.

מדגם המחקר כלל 74 גברים מבוגרים, שחולקו באקראי לטיפול בפרוקטוז במינון 200 מ”ג ביום, למשך שבועיים, עם או בלי Allopurinol (זילול). יעדי הסיום העיקריים כללו שינויים בלחץ הדם האמבולטורי, רמות שומנים, סוכר ואינסולין, מדד HOMA (Homeostatic Model Assessment), BMI וקריטריונים לתסמונת המטבולית.

החוקרים מצאו קשר בין צריכת פרוקטוז ובין עליה ממוצעת של 7 מ”מ כספית בלחץ הדם הסיסטולי ו-5 מ”מ כספית בלחץ הדם הדיאסטולי (p<0.004 ו-p<0.007, בהתאמה).

כמו כן, תועדה עליה ממוצעת של 55 מ”ג לד”ל בריכוז טריגליצרידים (p<0.002), בעוד שרמת HDL ירדה בממוצע ב-2.3 מ”ג לד”ל (p<0.001).

למרות שלא חל שינוי ברמת הסוכר בדם, תועדה עליה משמעותית בריכוז אינסולין בצום ובמדד HOMA. בתלות בקריטריונים ששימשו להגדרת התסמונת המטבולית, שכיחות התסמונת עלתה בשיעור של 25-33%.

טיפול ב-Allopurinol הביא לירידה ברמות חומצה אורית ומנע את העלייה בלחץ הדם. בנוסף, הטיפול הביא לירידה ברמות LDL. למרות ש-Allopurinol לא הביא לירידה בערכי HOMA או בריכוז הטריגליצרידים בצום, הטיפול סייע במניעת אבחנה חדשה של תסמונת מטבולית (p=0.009).

מהתוצאות עולה כי ההשפעה העיקרית של הפחתת רמות חומצה אורית על התפתחות התסמונת המטבולית בעקבות צריכת פרוקטוז, היא צמצום העלייה בלחץ הדם. החוקרים מציינים כי ייתכן כי ירידה בריכוז חומצה אורית עשוי להשפיע לטובה על פרופיל השומנים בדם ועל העמידות לאינסולין, במידה והיעד הוא ערכי סוכר לאחר-ארוחה ולא ערכי סוכר בצום.

במחקר השני נבחנה ההשפעה של צריכת משקאות קלים ממותקי-סוכר על הסיכון להיפראוריצמיה וירידה בתפקוד הכלייתי. החוקרים בחנו את הנתונים מ-15,745 משתתפים במחקר Atherosclerosis Risk in Communities Study, שהשלימו שאלונים תזונתיים בתחילת המחקר, ועברו בדיקות דם להערכת ריכוז קריאטינין וחומצה אורית.

מניתוח חתך של התוצאות עולה כי צריכה של משקה קל אחד, או יותר, בכל יום, הביאה לעלייה של 31% בסיכון להיפראוריצמיה, בהשוואה לצריכת פחות ממשקה קל אחד ביום. בדומה, צריכה זו לוותה בעליה של 46% בסיכון למחלת כליות כרונית, שהוגדרה לפי ערכי GFR של מתחת ל-60 mL/min/1.73m2. בנבדקים עם חומצה אורית של מעל 9.0 מ”ג לד”ל, צריכה של למעלה ממשקה קל אחד ביום לוותה בעליה של 159% בסיכון למחלת כליות.

מנגד, מניתוח לוגניטודינאלי עולה כי אין קשר בין צריכה רבה של משקאות קלים ובין היפראוריצמיה או מחלת כליות כרונית לאחר 3 שנים או לאחר 9 שנים.

החוקרים מסכמים וכותבים כי לאור העובדה שרק ניתוח חתך של הממצאים הדגים קשר מובהק בין צריכת משקאות קלים ובין היפראוריצמיה/מחלת כליות כרונית, הממצאים תורמים לדיון הסוער סביב הסכנות הכרוכות בצריכת משקאות קלים ממותקי-סוכר, אך אינם מספקים תשובה חד-משמעית בנושא.

Int J Obesity. Published online December 22, 2009

Kidney Int. Published online December 23, 2009

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה