מאת ד”ר בן פודה שקד 

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון ינואר של ירחון British Journal of Psychiatry עולה כי ההימצאות של סוכרת בקרב חולים עם פגיעה קוגניטיבית קלה (Mild Cognitive Impairment, MCI) קשורה בסיכון מוגבר להתקדמותה לדמנציה. לדברי החוקרים, על אף שמחקרים קודמים כבר הראו קשר בין סוכרת ובין MCI וכן דמנציה, לא ברור היה האם סוכרת אכן מגבירה את הסיכון למעבר ממצב אחד למשנהו.

לדברי החוקרים, מחקרם זה מדגים כי אנשים עם פגיעה קוגניטיבית קלה וסוכרת מצויים בסיכון מוגבר להתפתחות של דמנציה. ממצא זה מצביע לטענתם על הצורך במחקרים נוספים של שליטה טובה יותר בסוכרת וגישות נוספות כיעדים אפשריים להתערבות מוקדמת בהקשר זה.

החוקרים מסבירים כי אנשים עם פגיעה קוגניטיבית קלה מצויים בסיכון מוגבר לפתח דמנציה, אם כי שיעורי המעבר ממצב אחד למשנהו נעים בין 1% ללמעלה מ-25% לשנה, על פי המחקרים השונים. יש לדבריהם חשיבות קלינית משמעותית לניבוי של ההתקדמות לדמנציה (קונברסיה), ואולם עד כה טרם נמצא משתנה אחר (למעט הפגיעה הקוגניטיבית עצמה) אשר מגביר בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים את הסיכון לקונברסיה.

סוכרת מסוג 2 נקשרה במחקרים קודמים לירידה קוגניטיבית מואצת בקשישים, להתפתחות של פגיעה קוגניטיבית קלה (MCI) ולסיכון מוגבר לדמנציה, לרבות מחלת אלצהיימר ודמנציה וסקולארית. עם זאת, על אף שקשר זה בין סוכרת ודמנציה הינו מבוסס, טרם היה ברור עד כה שמא סוכרת מגבירה בפני עצמה את הסיכון לקונברסיה מ-MCI לדמנציה. בעבודתם זו, ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין סוכרת ובין המעבר לדמנציה בקרב אוכלוסיה של 103 אנשים עם MCI על פי קריטריוני Peterson.

במהלך ארבע שנות המעקב, 19 מהחולים התקדמו לדמנציה, אשר במרביתם (84%) האבחנה המוכחת או הסבירה הייתה מחלת אלצהיימר. לאחר תקנון למשתנים סוציו דמוגרפיים, הימצאות אלל ה-Apolipoprotein E4, רמת ה-IQ טרום המחלה ומצבים בריאותיים אחרים, רק סוכרת נקשרה בצורה משמעותית להתקדמות לדמנציה.

החוקרים מציינים כי המדובר היה בעוקבה שמרביתה אנשים לבנים ממוצא אירופאי, ולפיכך יש צורך לדבריהם בחזרה של מחקר זה באוכלוסיות שונות בהן הסוכרת הינה שכיחה יותר, כמו למשל קבוצות אתניות מסוימות.

בין המנגנונים האפשריים באמצעותם עלולה סוכרת להגביר את הסיכון לדמנציה מזכירים החוקרים את תסמונת התנגודת לאינסולין, הפרעות בהומיאוסטזיס של אינסולין במוח ו/או היפראינסולינמיה, בין היתר. יהיה המנגנון אשר יהיה, הם מוסיפים, לאור העלייה הצפויה בהימצאות של סוכרת בקרב אנשים בכל הגילאים (לרבות מבוגרים יותר), הרי שהסיכון להתפתחות של דמנציה עלול לעלות. הזיהוי של אלו מהאנשים המצויים בסיכון מיוחד להתקדמות לדמנציה עשוי להועיל על מנת להתחיל טיפול מוקדם, הן תרופתי והן חברתי, הם מציעים.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב על פרסום הדברים, מציין כי נכון לעכשיו קיים גוף מידע די מבוסס הקושר בין סוכרת ובין מחלת אלצהיימר, וזאת לכל הפחות ברמה האפידמיולוגית. עם זאת, הוא מזכיר כי לא ברור עדיין לחלוטין המנגנון העומד בבסיס קשר זה. כך למשל, סוכרת מסוג 2 מגביר את הסיכון הוסקולארי, אשר בפני עצמו נקשר למחלת האלצהיימר, או לחילופין הקשר עשוי להיות כרוך בצורה ישירה יותר במטבוליזם של גלוקוז או בהשפעה אחרת של אינסולין במוח. על אף שמחקרים אשר בחנו את התכשיר Rosiglitazone (המשמש לטיפול בסוכרת מסוג 2) לא הראו השפעה בחולים עם מחלת אלצהיימר, מחקרים קטנים מסוימים כן הציעו כי אינסולין נשאף עשוי לשפר את הביצוע במדדים מסוימים של מחלה זו. בהקשר זה, מסכם המומחה כי ממצאי המחקר הנוכחי אינם מפתיעים. 

Br J Psychiatry. 2010;196:36-40

לידיעה במדסקייפ