בתינוקות שנולדו לאחר 36 שבועות הריון ומעלה, היסטוריה של פרכוסים ביילוד מלווה בסיכון מוגבר לתמותה באשפוז לפני השחרור, בעיקר בשל אנצפלופתיה היפוקסית-איסכמית, כאשר כרבע מהשורדים צפויים לפתח אפילפסיה ו/או שיתוק מוחין עד גיל חמש שנים, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Acta Pediatrica.
החוקרים מנורבגיה השלימו מחקר ארצי להערכת היארעות וגורמים הקשורים עם פרכוסים ביילוד בתינוקות שנולדו לאחר לפחות 36 שבועות הריון ובחינת הסיכון לסיבוכים נוירולוגיים. הם התבססו על נתונים ממאגר שכלל 892 תינוקות שנולדו במועד (57.7% בנים) שאובחנו עם פרכוסים ביילוד וקיבלו טיפול בין 2009 ו-2015.
במחקר נבחנו שיעורי התמותה בשחרור ושיעורי שיתוק מוחין ואפילפסיה לאחר תקופת היילוד ועד גיל חמש שנים.
שיעורי ההיארעות הכוללים של פרכוסים ביילוד עמדו על 2.2 מקרים ל-1,000 לידות חי; 58.5% מהתינוקות השלימו מעקב EEG וכ-40% אובחנו קלינית ללא EEG.
אנצפלופתיה היפוקסית-איסכמית בדרגה בינונית-עד-חמורה הייתה הגורם הנפוץ ביותר לפרכוסים ביילוד (25.1%), לאחריה אירוע מוחי איסכמי (8.6%) ודימום תוך-גולגולתי (6.3%).
שיעורי התמותה באשפוז לפני השחרור עמדו על 8.4%, כאשר מקרי התמותה תועדו לאחר חציון של חמישה ימים מהלידה והיו נפוצים יותר משמעותית בתינוקות עם אנצפלופתיה היפוקסית-איסכמית לעומת אלו עם פרכוסים מסיבות אחרות (20.1% לעומת 4.5%, p<0.001).
בקרב 817 התינוקות ששרדו עד לשחרור, 14.1% פיתחו אפילפסיה לאחר תקופת היילוד, 14.6% אובחנו עם שיתוק מוחין ו-5.3% אובחנו עם אפילפסיה ושיתוק מוחין, כאשר הסיכון הגבוה ביותר לאפילפסיה לאחר תקופת היילוד תועד באלו עם היסטוריה של אנצפלופתיה עם מדדי אפגר תקינים וסיכון מוגבר לשיתוק מוחין תועד לאחר אירוע מוחי איסכמי; טיפול כנגד פרכוס לווה בשיעורים גבוהים יותר של אפילפסיה ושיתוק מוחין.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תורמים להבנה טובה יותר של גורמי הסיכון, סיבות אתיולוגיות ופרוגנוזה של תינוקות שנולדו במועד עם היסטוריה של פרכוסים בתקופת היילוד.
Acta Pediatrica, Jan 29, 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!