מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת Diabetes Care עולה כי בקשישים עם סוכרת מסוג 1, ניטור סוכר רציף (Continuous Glucose Monitoring) מפחית את שיעור אירועי היפוגליקמיה; עם זאת, ההשפעה של הטכנולוגיה על מודעות להיפוגליקמיה באלו עם הפרעה בחישת היפוגליקמיה אינה חד-משמעית.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות שניטור סוכר רציף מפחית היפוגליקמיה ועשוי לשפר מצבים של הפרעה בחישת היפוגליקמיה, התועלת של אמצעי זה בקשישים בסיכון גבוה אינה ידועה.
החוקרים השלימו ניתוח פוסט-הוק של מחקר WISDM שהתמקד בשימוש במד סוכר רציף לאורך 52 שבועות. הפרעה בחישה להיפוגליקמיה נקבעה על-פי מדד Clarke-Full ותתי המדדים של סולם זה, כמו גם מדד HAF (או Hypoglycemia Awareness Factor) ומדד SHEF (או Severe Hypoglycemia Experienced Factors), בתחילת המחקר, לאחר 26 שבועות ולאחר 26 שבועות.
מדגם המחקר כלל 184 חולים שהשתמשו במד סוכר רציף לאורך 26 שבועות ו-94 חולים שהשתמשו במד סוכר רציף לאורך 52 שבועות.
מהנתונים עולה כי עם שימוש במד סוכר רציף נרשמה ירידה משמעותית במדד SHEF, הן לאחר 26 שבועות (p=0.02) והן לאחר 52 שבועות (p<0.0001), אם כי במדד Clarke-Full ובתת-מדד HAF לא חל שינוי.
לאחר 52 שבועות, תועד שיפור משמעותית במדד Clarke-Full בתת-קבוצה של חולים עם הפרעה בחישת היפוגליקמיה, אך לא תועד שיפור משמעותי במדד HAF, עדות לחשיבות בחירת שיטת ההערכה ההולמת של הפרעה בחישת היפוגליקמיה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי במבוגרים עם סוכרת מסוג 1, ניטור סוכר רציף משפר היפוגליקמיה אך החשיבות בשיפור הפרעה בחישת היפוגליקמיה משתנה, כתלות במדד המשמש להערכה. ממצאי המחקר מדגישים את המגבלות של מדד Clarke.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!