התחלת טיפול בתרופות ממשפחת מעכבי CGRP (או Calcitonin Gene-Related Peptide) מלווה בעליה מתונה בסיכון למשלב אירועים קרדיווסקולאריים וכן בסיכון מוגבר לאירוע מוחי איסכמי, בהשוואה לחולים עם מיגרנה שלא החלו בטיפול התרופתי, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Neurology.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי שכלל נתונים אודות למעלה מ-900,000 מבוגרים עם מיגרנה (גיל חציוני של 41 שנים, 78% נשים) בין 2018 עד 2023; קרוב ל-59,000 חולים החלו טיפול במעכבי CGRP. מבין המטופלים במעכבי CGRP, קרוב ל-42,000 טופלו בתכשירי מולקולה קטנה וכ-17,000 טופלו בנוגדנים חד-שבטיים.
התוצא העיקרי היה משלב של אוטם לבבי, אירוע מוחי איסכמי, רה-וסקולריזציה, מחלת עורקים היקפית, או חסימת עורק רשתית מרכזי. תוצאים משניים כללו את האירועים הפרטניים של התוצא העיקרי המשולב ודימום תוך-גולגולתי. בנוסף נבחנה היארעות של שבר בהומרוס כמדד בקרה שלילי.
מהנתונים עולה כי התחלת טיפול במעכב CGRP לוותה בשיעור גבוה יותר של התוצא העיקרי המשולב, בהשוואה לאי-התחלת טיפול (יחס סיכון מתוקן של 1.3, רווח בר-סמך 95% של 1.1-1.45). עוד דווח כי התחלת הטיפול לוותה בסיכון מוגבר לאירוע מוחי איסכמי (יחס סיכון מתוקן של 1.3, רווח בר-סמך 95% של 1.1-1.5), אך לא נרשמה עליה בסיכון לאוטם לבבי, רה-וסקולריזציה, חסימת עורק רשתית מרכזי, דימום תוך-גולגולתי, או שבר הומרוס.
מניתוח נוסף של הנתונים עלה כי טיפול בתכשירי מולקולה-קטנה לווה בסיכון מוגבר לתוצא העיקרי המשולב (יחס סיכון מתוקן של 1.3) ואירוע מוחי איסכמי (יחס סיכון מתוקן של 1.4).
טיפול מונע במעכבי CGRP לווה בסיכון מוגבר לתוצא העיקרי המשולב (יחס סיכון משולב של 1.3), אוטם לבבי (יחס סיכון מתוקן של 1.5) ואירוע מוחי איסכמי (יחס סיכון מתוקן של 1.3).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי בחולים עם מיגרנה, התחלת טיפול במעכבי CGRP מלווה בעליה מתונה בסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים.
Neurology, Jan 7, 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!