התנהגות יושבנית בחולים עם חשד לתסמונת כלילית חדה מלווה בסיכון מוגבר לאשפוז חוזר לבית החולים או פניה חוזרת לחדר מיון עד שנה לאחר השחרור מבית החולים, כך עולה מנתונים שפורסמו בכתב העת Journal of General Internal Medicine. מהנתונים עולה כי אפילו ישיבה במשך למעלה מ-13 שעות בשילוב עם פעילות גופנית בעצימות מתונה-עד-מאומצת לוותה בסיכון מוגבר.
המחקר הפרוספקטיבי נערך באוניברסיטת קולומביה וכלל 536 מבוגרים שהשלימו הערכה בחשד לתסמונת כלילית חדה בין 2016 עד 2020. התנהגות יושבנית ופעילות גופנית מתונה-עד-מאומצת בחנו באמצעות מד האצה שנשאו על שורש כף היד במשך 30 ימים לאחר השחרור.
החולים סווגו לשלישונים על-בסיס זמן יושבני, עם נתונים אודות אשפוזים חוזרים לחדר המיון או בית החולים מהרשומות הרפואיות וקשר עם המטופלים.
התוצא העיקרי היה אשפוזים חוזרים מכל-סיבה בבית החולים או חדרי מיון בין 30 ימים ועד 365 ימים לאחר השחרור מבית החולים.
שיעור האשפוזים החוזרים עמד על 36.9% מהחולים. סיכון מוגבר לאשפוז חוזר תועד בחולים עם זמן יושבני של מעל 13 שעות ביום.
זמן יושבני ארוך יותר לווה בסיכון מוגבר לאשפוז חוזר מכל-סיבה, גם לאחר תקנון לחומרת מחלה ופעילות גופנית.
שילוב זמן יושבני רב עם פעילות גופנית בדרגה מתונה-עד-מאומצת מצומצמת (פחות מחציון של 9.3 דקות ביום) לוו בסיכון הגבוה ביותר לאשפוז חוזר (יחס סיכון של 2.36, רווח בר-סמך 95% של 1.52-3.68). בקרב חולים ברמות הגבוהות ביותר של פעילות גופנית בעצימות בינונית-עד-מאומצת (חציון ומעלה), הקשר בין זמן יושבני רב ובין הסיכון לאשפוז חוזר נחלש.
בחולים עם משלב זמן יושבני מועט ופעילות גופנית מעטה לא תועד הבדל בסיכון לאשפוז חוזר, בהשוואה לאלו עם זמן יושבני מועט ופעילות גופנית רבה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מציעים כי התנהגות יושבנית הינה גורם סיכון נוסף שיש לקחת בחשבון בחולים לאחר אבחנה של תסמונת כלילית חדה. הם מדגישים כי פעילות גופנית בעצימות בינונית-או-מאומצת לא העלימה לחלוטין את הסיכון המוגבר לאשפוז חוזר משנית להתנהגות יושבנית.
J Gen Intern Med, Jan 21, 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!