במאמר שפורסם בכתב העת JAMA Psychiatry מדווחים חוקרים מאלברטה על תוצאות מטה-אנליזה חדשה עם למעלה מ-22 מיליון משתתפים, מהן עולה כי חרדה, דיכאון והפרעות שינה מלוות בסיכון מוגבר לתסמונת כלילית חדה, כאשר הפרעת דחק בתר-חבלתית לוותה בסיכון גבוה כמעט פי שלושה לתסמונת כלילית חדה בהשוואה לאלו ללא ההפרעה הפסיכיאטרית.
החוקרים השלימו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה ב-2024-2025 וכללו 25 מחקרים, מהם 18 מחקרי עוקבה רטרוספקטיביים, שישה מחקרים פרוספקטיביים ומחקר מקרה-ביקורת יחיד. הם בחנו את הנתונים אודות למעלה מ-22 מיליון משתתפים (גיל חציוני של 48 שנים; 59% גברים); 13% מהמשתתפים אובחנו עם הפרעות פסיכיאטריות בתחילת הדרך ו-1% פיתחו אירוע תסמונת כלילית חדה.
החוקרים התמקדו בעיקר בחרדה, דיכאון והפרעות שימוש בחומרים.
התוצא העיקרי היה הקשר בין הפרעות פסיכיאטריות ובין הסיכון לתסמונת כלילית חדה, כולל אוטם לבבי חד.
מהנתונים עולה כי הפרעת דחק בתר-חבלתית לוותה בעליה הגדולה ביותר בסיכון לאוטם לבבי חד (יחס סיכון של 2.7, p<0.001), לאחריה חרדה (יחס סיכון של 1.6, p<0.001). במשתתפים עם הפרעות שימוש בחומרים תועד סיכון מוגבר לאוטם לבבי חד (יחס סיכויים של 2.4, p=0.01).
הפרעות דיכאון (יחס סיכון של 1.4, p=0.01) והפרעות שינה (יחס סיכון של 1.6, p<0.001) נקשרו כל אחד עם סיכון מוגבר לאירועי תסמונת כלילית חדה.
לא תועד קשר בין הפרעות פסיכוטיות או דו-קוטביות ובין סיכון מוגבר לאוטם לבבי חד.
החוקרים מסכמים וכותבים כי שילוב בדיקות סקר להפרעות פסיכיאטריות כחלק מהטיפול הקרדיווסקולארי עשוי לשפר את התוצאות ולהפחית את נטל תסמונת כלילית חדה בקרב חולים עם הפרעות פסיכיאטריות.
JAMA Psychiatry, Jan 14, 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!