מסדרה של מחקרים רטרוספקטיביים עולה כי בנשים תחת טיפול פומי במינוקסידיל במינון נמוך תועדה שכיחות גבוהה יותר של תסמינים אורתוסטטיים לעומת גברים, למרות מדידות לחץ דם תקינות, כך מדווחים חוקרים מניו יורק במאמר שפורסם בכתב העת Journal of the American Academy of Dermatology.
החוקרים מדווחים על ממצאים ממספר מחקרים רטרוספקטיביים, אשר כללו חולים עם אלופציה אנדרוגנית שטופלו במינוקסידיל במינון נמוך. הם גם השלימו ניתוח שכלל נתונים מחמישה מחקרים, כולל נתונים אודות מינונים, שינויים בלחץ הדם ואירועים חריגים בגברים ובנשים.
במחקר עוקבה רטרוספקטיבי שכלל 151 משתתפים (59% נשים), מינוקסידיל במינון נמוך נסבל היטב בגילאים שונים ובשני המינים; המינונים הממוצעים בנשים ובגברים היו דומים (מינון יומי של 1.9 מ”ג בנשים ו-2.1 מ”ג בגברים), ללא שינויים משמעותיים קלינית בלחץ הדם.
במחקר נוסף שכלל 128 משתתפים (71.1% נשים), החוקרים לא זיהו שינויים משמעותיים בלחץ הדם בכללותו, למעט ירידה מינורית בלחץ הדם הדיאסטולי בגברים (3.1- מ”מ כספית, p=0.01); נשים קיבלו מינונים נמוכים יותר מגברים (ממוצע של 1.265 מ”ג ביום לעומת 2.178 מ”ג ביום).
מניתוח כלל הנתונים מארבעה מחקרים אחרים, אשר כללו 2,409 חולים (93.7% נשים), בנשים תועד סיכון גבוה פי 2-3 מגברים לדווח על תופעות לוואי, למרות טיפול במינון יומי קטן מ-1 מ”ג ולעיתים קרובות לא תועדו שינויים במדידות לחץ דם, רמז לכך שניטור לחץ דם אינו משקף באופן מלא הבדלים מגדריים בסבילות הטיפול.
במחקר שכלל 310 חולים עם אלופציה אנדרוגנית (53.2% נשים), נשים טופלו במינונים קטנים יותר מגברים (1.8 לעומת 2.2 מ”ג ביום, p<0.001), אך דיווחו על סחרחורות בשכיחות גבוהה יותר (22.4% לעומת 5.5%, p<0.001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי נוכחות תסמינים תת-לחץ דם ללא מדידות של ערכי לחץ דם נמוכים מעלה את האפשרות כי תפיסת התסמינים או תגובת חרדה למצבים קרדיווסקולאריים עשויים להשפיע על סבילות הטיפול, בעיקר בנשים. הם קוראים להשלים מחקרים נוספים במטרה לבחון את המנגנונים הפיזיולוגיים ופסיכולוגיים בבסיס ההבדלים המגדריים הללו.
J Am Acad Dermatol, June 26, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!