מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Diabetes, Obesity and Metabolism עולה כי Sotagliflozin, מעכב משולב של Sodium Glucose Cotransporter 1 ו-Sodium Glucose Cotransporter 2, הביא לשיפור מהיר בריכוז המוגלובין בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת כליות כרונית בדרגה בינונית-עד-חמורה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי למרות שתכשירי ESA (או Erythropoiesis Stimulating Agents) יכולים לשפר רמות המוגלובין, הם גם יכולים להביא לעליה בסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים מג’וריים, נקודה חשובה במיוחד בחולים עם מחלת כליות כרונית וסוכרת מסוג 2. כעת הם השלימו ניתוח פוסט-הוק של נתונים משני מחקרים קליניים להשוואת השפעת Sotagliflozin (200 מ”ג ו-400 מ”ג) אל מול פלסבו על ריכוז המוגלובין בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת כליות כרונית בשלב III-IV עם או ללא אנמיה.
אנמיה הוגדרה כריכוז המוגלובין התחלתי קטן מ-13 מ”ג/ד”ל בגברים וקטן מ-12 מ”ג/ד”ל בנשים. יעילות Sotagliflozin לעומת פלסבו בשיפור ריכוז המוגלובין נבחנה לאחר 26 שבועות.
מדגם המחקר כלל 1,064 משתתפים עם ריכוז המוגלובין התחלתי ממוצע של 12.7 גרם/ד”ל; 493 חולים (46.3%) אובחנו עם אנמיה בתחילת המחקר.
בהשוואה לפלסבו, מתן Sotagliflozin במינון 200 מ”ג ו-400 מ”ג לווה בעליה בריכוז המוגלובין ממוצע של 0.39 גרם/ד”ל ו-0.41 גרם/ד”ל, בהתאמה, לאחר 26 שבועות (p<0.0001). ההשפעה של Sotagliflozin לעומת פלסבו על ריכוז המוגלובין הייתה דומה בחולים עם וללא אנמיה בתחילת המחקר.
בהשוואה לפלסבו, טיפול ב- Sotagliflozin לווה בעליה בריכוז המוגלובין של 0.27 גרם/ד”ל בחולים עם אנמיה ובעליה של 0.50 גרם/ד”ל באלו ללא אנמיה.
הטיפול ב- Sotagliflozin לווה בעליה משמעותית בסיכוי להפוגה באנמיה לאחר 26 שבועות בקרב משתתפים עם ההפרעה בתחילת הדרך (יחס סיכויים של 1.95, p=0.017).
הטיפול ב- Sotagliflozin היה בטוח ונסבל היטב באלו עם וללא אנמיה.
החוקרים מסכמים וכותבים כי Sotagliflozin הביא לעליה בריכוז המוגלובין בחולים עם סוכרת מסוג 2 ומחלת כליות כרונית, ממצאים התומכים ביעילות ובטיחות הטיפול התרופתי כנגד אנמיה באוכלוסייה זו.
Diabetes, Obesity and Metabolism, Nov 2024
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!