ממטה-אנליזה של מחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת ההשפעה של טיפול במעכבי תעלות מימן על הסיכון לסיבוכים קרדיווסקולאריים שתוצאותיה פורסמו בכתב העת American Journal of Gastroenterology עולה כי אין קשר בין הטיפול התרופתי ובין הסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים. מחקרים להערכת הטיפול התרופתי בחולים עם ריפלוקס הצביעו על שכיחות גבוהה יותר של אירועים קרדיווסקולאריים, אך יש לקחת בחשבון את המגבלות של מחקרים אלו.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי חלק מהמחקרים התצפיתיים הציעו סיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם עקב טיפול במעכבי תעלות מימן, אך נתונים תצפיתיים מועדים להטיות שונות. כעת הם השלימו מטה-אנליזה של מחקרים אקראיים ומבוקרים להערכת אירועים קרדיווסקולאריים במהלך טיפול במעכבי תעלות מימן.
הסקירה כללה מחקרים אקראיים עם לפחות 100 משתתפים, משך טיפול של למעלה מ-30 ימים וקבוצת השוואה שכללה פלסבו או טיפול פעיל שאינו במעכבי תעלות מימן. מכל מחקר נאספו נתונים אודות משך החשיפה של כל משתתף במחקר לחישוב יחסי הסיכון (ניתוח עיקרי) והבדלים בשיעורי ההיארעות (ניתוח משני).
התוצא המשולב העיקרי כלל אירועים קרדיווסקולאריים (כולל אוטם לבבי לא פטאלי), אירוע מוחי לא-פטאלי, אירועים קרדיווסקולאריים פטאליים, אשפוז בשל אנגינה לא-יציבה, או רה-וסקולריזציה כלילית.
התוצאים הקרדיווסקולאריים לא היו נפוצים במחקרים אקראיים של מעכבי תעלות מימן ובניתוח הראשוני לא הדגימו קשר בין הטיפול התרופתי ובין הסיכון הקרדיווסקולארי (סיכום יחסי היארעות של 0.72, רווח בר-סמך 95% של 0.42-1.26). תועדה הטרוגניות מסוימת לפי קטגוריית התוויה לטיפול, כאשר במחקרים שכללו חולים עם החזר קיבה-וושט תועדה עליה של 1.04 אירועים קרדיווסקולאריים (רווח בר-סמך 95% של 0.58-1.50) לכל 100 שנות-אדם של טיפול לעומת פלסבו.
החוקרים מסכמים וכותבים כי באופן כללי, לא זוהה קשר בין אירועים קרדיווסקולאריים ובין טיפול במעכבי תעלות מימן. אירועים קרדיווסקולאריים היו נפוצים יותר עם טיפול במעכבי תעלות מימן במחקרים להערכת חולים עם ריפלוקס, אך יש לנקוט משנה זהירות בפירוש התוצאות בתת-קבוצה זו לנוכח המגבלות של ניתוח הנתונים, כולל מיעוט מקרים והעדר נתונים ברמת החולה הפרטני.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!