ממטא-אנליזה שפורסמה ב-Cancer עולה כי חשיפה קודמת לIrinotecan קונבנציונלי אינה משפיעה על ההישרדות בחולי סרטן לבלב מתקדם המטופלים לאחר מכן ב-Irinotecan ננו-ליפוזומלי (nal-IRI). ד”ר אמול גופטה, החוקר הראשי, מציע כי “בחירת משטרי כימותרפיה בקווים מאוחרים צריכה להתבסס על פרופיל הבטיחות הדיפרנציאלי, מצב המטופל, עלות הטיפול ואיכות החיים הקשורה לבריאות.”
המטא-אנליזה כללה שמונה מחקרים רטרוספקטיביים שפורסמו עד אפריל 2023, עם סך של 1,368 מטופלים שטופלו ב-Irinotecan ננו-ליפוזומלי לסרטן לבלב מתקדם מקומית או גרורתי. בין 84.5% ל-100% מהמטופלים קיבלו שני קווי טיפול קודמים או יותר, כאשר החשיפה הקודמת לIrinotecan נעה בין 20.9% ל-100%.
התוצאות הראו כי הישרדות ללא התקדמות (PFS) והישרדות כוללת (OS) היו דומות במטופלים עם חשיפה קודמת לIrinotecan בהשוואה לאלו ללא חשיפה קודמת. זה נשאר נכון גם במטופלים שחוו התקדמות מחלה תחת Irinotecan קונבנציונלי.
החוקרים מציינים כי הייתה שונות משמעותית במנבאי תוצאות Irinotecan ננו-ליפוזומלי בין המחקרים שנבדקו. גורמים כמו רצף הטיפול, ניתוח, מחלה גרורתית, גרורות בעצמות ובכבד, רמות אלבומין בסרום ויחס נויטרופילים-לימפוציטים היו מנבאים משמעותיים לתוצאות.
ד”ר וינסנט פיקוזי, במאמר מערכת נלווה, מציין כי התוצאות מעלות שאלות לגבי המנגנון שבו Irinotecan ננו-ליפוזומלי עשוי להיות יעיל לאחר כישלון של Irinotecan סטנדרטי, ומציע כי פרמקוקינטיקה או יחס חשיפה משופר בין רקמת הגידול לרקמה נורמלית עשויים להיות הסברים אפשריים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!