מאת ד”ר בן פודה שקד
בהנחיות עדכניות אשר התפרסמו בגיליון יוני של ירחון Neurology מטעם ה-American Academy of Neurology מבקשים המומחים להביא לסטנדרטיזציה של האבחנה של מוות מוחי, הסובלת לדבריהם מווריאביליות ניכרת בהגדרותיה השונות ברחבי ארצות הברית.
המומחים מסבירים כי בהנחיותיהם אלו ניסחו רשימה העשויה לשמש את הקלינאים במטרה לבסס אבחנה של מוות מוחי. ההנחיות קוראות לפרק זמן מספיק לתצפית והערכה על מנת לקבוע כי ניסיונות הטיפול הינם עקרים וכי הסימנים הקליניים המצביעים על מוות מוחי הינם קבועים. הם מזכירים כי ההנחיות אינן מתייחסות למצב וגטטיבי קבוע, בו עדיין ישנה פעילות מוחית. במצב זה החולה עשוי להמשיך לקבל טיפול תומך-חיים למשך פרק זמן ארוך, או שלא לקבל טיפול זה.
בסקירה של הספרות המקצועית בנושא, לא מצאו המומחים די ראיות על מנת להמליץ על משך זמן מסוים לתצפית בטרם קביעת האבחנה. בנוסף, הראיות אינן תומכות לדבריהם בצורה ברורה בביצוע מבחנים לתפקוד מוחי כגון אנגיוגרפיה צרברלית או Somatosensory evoked potentials, הם מוסיפים.
בעוד שתנועות ספונטניות והחזרים עשויים להופיע בחולים מסוימים במצב של מוות מוחי, המומחים מציינים כי לא מצאו דיווחים אודות חולים אשר הראו התאוששות של התפקוד המוחי לאחר אבחנה קלינית של מוות מוחי, כפי שמוגדר על ידי הנחיות ה-American Academy of Neurology משנת 1995.
על אף איכותן הכוללת הירודה של הראיות בנושא, מספקים המומחים הנחיות מעשיות ומפורטות לקביעת האבחנה של מוות מוחי, לרבות הגדרת אופן הביצוע המדויק של בדיקות לאפניאה.
החוקרים מחלקים את תהליך קביעת האבחנה של מוות מוחי לארבעה שלבים נפרדים, כדלקמן:
1) הערכה קלינית (קרטריוני חובה):
– יש לבסס גורם רסצנטי ובלתי הפיך לתרדמת.
– יש להשיג טמפרטורת גוף תקינה (למעלה מ-36 מעלות צלזיוס).
– יש להשיג לחץ דם סיסטולי תקין (100 mmHg ומעלה).
– יש לבצע בדיקה נוירולוגית.
2) בדיקה קלינית (הערכה נוירולוגית):
– על החולה להימצא במצב של תרדמת.
– היעדר של החזרי גזע המוח.
– אפניאה של שמונה עד עשר דקות לכל הפחות.
3) מבחנים נוספים:
כדוגמת אלקטרואנצפלוגרפיה (EEG), אנגיוגרפיה מוחית, מיפוי, דופלר טרנס-קרניאלי, טומוגרפיה ממוחשבת אנגיוגרפית (CT Angio), תהודה מגנטית (MRI) או אנגיוגרפיה בתהודה מגנטית (MRA).
4) תיעוד:
לרבות זמן הפטירה, אשר מוגדר כרגע זו לחץ ה-CO2 העורקי מגיע לערך היעד במבחן אפניאה (60 mmHg, או לחילופין עלייה של 20 mmHg מעל הערך הבסיסי התקין).
לדברי החוקרים, קביעת האבחנה של מוות מוחי ניתנת לביצוע רק לאחר הערכה קלינית מקיפה, ומצריכה פעמים רבות למעלה מ-25 בדיקות גופניות נפרדות. הם טוענים כי הנחיות ה-AAN החדשות עשויות לסייע בכך לקלינאים.
מומחה מתחום הנוירולוגיה אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים מציין כי המדובר בהנחיות מפורטות בהרבה, ומדגיש את הצורך בקריטריונים אבחנתיים אחידים לשם מניעת טעויות בנושא.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!