אימרה עתיקה מתארת את השלבים בטיפול בחולה כך: ראשית “הדיבור”, אחריו “צמחי המרפא” ואם צריך אז גם “הסכין”. אימרה זו נכונה גם בימינו ולו רק משום שהדיבור מופיע בה במקום הראשון וזה נכון בהווה לא פחות משהיה נכון בעבר הרחוק ויהיה נכון תמיד.  את המילה “דיבור” נוכל להמיר במונח כישורי תקשורת זהו היסוד החשוב ביותר בקשר רופא חולה, גם בעידן הפתופיזיולוגיה המולקולארית וההדמיה הממוחשבת.  כישורי תקשורת הם יסוד חשוב בבניית האמון של המטופל, בהפגת המתח שלו ובקיום קשר טיפולי טוב.

חשבתי על כך בימים אלה , כאשר ועדה המורכבת מבכירי המומחים לגריאטריה שוקדת על דרכים לשיפור ההתמחות במקצוע.  אין ספק שלצד סילבוס מקיף ומעודכן, סבב קליני מאוזן במסגרות השונות וקיום בחינה מסכמת והוגנת, חשוב גם לתת את הדעת לנושא זה.

כישורי תקשורת חשובים בגריאטריה יותר מאשר בהרבה מקצועות רפואיים אחרים. ולא רק משום שנדרשת מיומנות רבה כדי לקבל אנמנזה מן המטופלים הקשישים,  כדי להסביר את מחלתם ומגבלות התפקוד ולתאר את הפרוגנוזה, אלא גם משום הצורך להסביר זאת באופן תומך ואמפאטי להם ולבני המשפחה הקרובים. בחירת מילים לא נכונה עלולה לגרום נזק ואם לא נזק ממשי אז צער ועצב  שאפשר למנוע או למתן.  יתר על כן, כמומחים לגריאטריה אנו משתתפים “בהחלטות צומת” שלעתים מסתיימות בהמלצות לאשפוז במוסדות לטיפול ממושך מסוג זה או אחר. אלו החלטות גורליות ולעיתים מכאיבות לבני זוג שחיו עשרות שנים ביחד או לאדם שניהל את חייו כעצמאי. ברור שלצורך זה נדרשים כישורי תקשורת שיש ללמוד ולתרגל. 

כישורי תקשורת חיוניים לרופאים מכל המקצועות ויש לברך על כך שבעשור האחרון החלו ללמדם לסטודנטים הצעירים  בבתי הספר לרפואה.  מלאכה זו איננה קלה ויש לשקוד ולשכלל אותה משום שהיא תשפיע גם  על המשך הדרך. יתר על כן, כנראה שיעילות ההכשרה הזו, גדולה יותר לאחר רכישת מיומנויות קליניות בסיסיות    ((Med  Educ, 2009;43:254-259  כלומר שיש לשים עליה דגש בעיקר בזמן ההתמחות.

פנים אחרות לצורך בפיתוח כישורי התקשורת של המומחה לגריאטריה קשורים במשולש היחסים רופא מטופל – מטפל עיקרי וכמובן בשיתוף הפעולה והתאום בין חברי הצוות הרב-מקצועי.

הנה כי כן,  זהו נושא חשוב ביותר ועלינו לשלבו בהתמחות באופן מושכל, הן כתוכן מוגדר בסילבוס והן כיעד לתרגול בתקופת ההתמחות בגריאטריה.

ניסיון מעניין בכך דווח בעיתון האיגוד האמריקאי לגריאטריה (J Am Geriatr Soc, 2008; 56(9):1730-1735 ). מדובר בשימוש במטופלים מדומים, שיטה שהוכנסה לשימוש במספר מקצועות רפואיים. שיטה זו יקרה ולו רק משום שהיא מבוססת על שימוש  בשחקנים מקצועיים שמשחקים תפקידי חולים. בדרך כלל נהוג לצלם את ההתנסות ולנתחה לאחר מכן בנוכחות המורים הקליניים והתלמידים. המאמר הנ”ל מדווח כי זו שיטה יעילה לעיצוב כישורי התקשורת של מתמחים בגריאטריה.

עד אשר שיטה זו, או אחרות ישולבו בתוכנית ההתמחות (כל תוכניות ההתמחות ובעיקר בגריאטריה)  יש לפנות למורים הקליניים במחלקות  המורשות להתמחות, שיתנו דעתם לפיתוח כישורי תקשורת. ופנייה לנו גם, לבוחנים בבחינות ההתמחות על שלביהן השונים  הדגישו את כישורי התקשורת בין התכנים הנבחנים.