מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of the American College of Cardiology עולה כי בחולים הנדרשים לפרוצדורת רה-וסקולריזציה של עורק תרדמה בהם ידוע על חסימה של עורק התרדמה בצד הנגדי עדיין ישנה עדיפות להכנסת תומכנים לעורק, במקום התערבות ניתוחית.
מטרת המחקר הייתה לקבוע את ההשפעה הקלינית של חסימת עורק תרדמה נגדי בקרב חולים שהופנו לניתוח עורקי תרדמה או הכנסת תומכנים לעורק התרדמה. המחקר כלל את כל החולים שעברו פרוצדורת רה-וסקולריזציה של עורקי התרדמה בין 2007 עד 2019 ונכללו במאגרי NCDR CARE (National Cardiovascular Data Registry Carotid Artery Revascularization and Endarterectomy) ו-PVI (Peripheral Vascular Intervention).
התוצא העיקרי כלל משלב של תמותה באשפוז, אירוע מוחי ואוטם לבבי.
החוקרים מדווחים כי מבין 58,423 חולים שהופנו לרה-וסקולריזציה של עורקי התרדמה, ב-4,624 חולים (7.9%) הייתה עדות לחסימת עורק תרדמה בצד הנגדי (גיל ממוצע של 69.5 שנים, 32.6% נשים). מבין אלו, 3,185 חולים (68.9%) עברו פרוצדורת הכנסת תומכנים לעורקי התרדמה ו-1,439 חולים (31.1%) עברו ניתוח של עורק התרדמה.
לאורך תקופת המחקר תועדה ירידה של 41.7% בשכיחות חסימה של עורק התרדמה הנגדי בקרב חולים שעברו רה-וסקולריזציה של עורקי התרדמה, אך פרוצדורת הכנסת תומכנים לעורק התרדמה נותרה גישת הרה-וסקולריזציה העיקרית.
שיעורי התוצא המשולב היו נמוכים יותר בחולים עם חסימת עורק התרדמה הנגדי לאחר הכנסת תומכנים לעורק התרדמה, בהשוואה לשיעורים לאחר התערבות ניתוחית (2.1% לעומת 3.6%, בהתאמה). לאחר תקנון, עדות לחסימת עורק תרדמה בצד הנגדי לוותה בעליה של 71% בסיכוי לסיבוכים לאחר התערבות ניתוחית לטיפול בהיצרות עורקי תרדמה (p<0.00), בעוד שפרוצדורת הכנסת תומכנים לעורקי התרדמה לא לוותה בעליה מובהקת סטטיסטית בסיכון לסיבוכים בקבוצה זו.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים עם חסימה של עורק התרדמה בצד הנגדי, ניתוח עורק התרדמה מלווה בסיכון מוגבר לסיבוכים, בעוד שהתערבות מילעורית עם הכנסת תומכנים אינה כרוכה בעליה משמעותית בסיכון לסיבוכים.
J Am Coll Cardiol. Published online February 15
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!