בחולים עם חבלת ראש טראומטית בחומרה בינונית או חמורה סיכון נמוך יותר להתפתחות תסמונת דחק בתר חבלתית (PTSD, או Posttraumatic Stress Disorder) בהשוואה לאלו ללא חבלת ראש טראומטית, כך עולה ממחקר חדש.

בנוסף, ללא קשר לחומרת חבלת ראש טראומטית, בחולים עם תסמונת דחק בתר-חבלתית הפרעה ניכרת יותר במצב הבריאותי ובתפקוד הקוגניטיבי, בהשוואה לאלו ללא PTSD.

לדברי החוקרים, אחד המאפיינים הייחודיים של המחקר הוא גודל המדגם הגדול של משתתפים עם חבלת ראש טראומטית בדרגה חומרה בינונית וחמורה, בניגוד למרבית המחקרים הקודמים.

החוקרים מצאו כי בקרב אלו ללא PTSD, גם אם מדובר בחבלת ראש קשה, התפקוד הקוגניטיבי אינו גרוע. תפקודם טוב כמעט כמו אלו ללא חבלה או חבלת ראש טראומטית קלה. ואלו הממצאים המפתיעים ביותר מהמחקר הנוכחי.

על-בסיס ממצאים אלו, החוקרים ממליצים לשלב בתוכניות טיפול לחולים עם הספקטרום המלא של חבלת ראש טראומטית שיטות התערבות המכוונות ל-PTSD.

בכל חולה עם חבלת ראש טראומטית על הרופאים לערוך בדיקות סקר להפרעות פסיכיאטריות דוגמת חרדה או דיכאון.

במסגרת המחקר החוקרים בחנו את הנתונים אודות מדגם של 3407 חולים בגילאי 18-84 שנים (גיל ממוצע של 43 שנים) ממאגר NSCOT (National Study on the Costs and Outcomes of Trauma).

חומרת חבלת ראש טראומטית הוגדרת לפי מדד MAXAIS (Maximum AIS) : 1-2 חבלה קלה, 3 מעיד על חבלה בינונית ו-4 ומעלה על חבלת ראש טראומטית חמורה. החוקרים התבססו על מדד GCS (Glasgow Coma Scale) להערכת רמת ההכרה לאחר חבלת ראש טראומטית.

אבחנת PTSD נבחנה במהלך 12 החודשים לאחר החבלה באמצעות ראיונות טלפוניים. מהתוצאות עולה כי 20.5% מהמשתתפים סבלו מחבלת ראש חמורה, 11.7% אובחנו עם חבלה בינונית ו-12.9% אובחנו עם חבלת ראש טראומטית בדרגה קלה, 54.9% לא סבלו מחבלת ראש טראומטית בעת האשפוז.

21.8% מהמשתתפים הציגו תסמינים אופייניים לאבחנת PTSD שנה לאחר החבלה.

בקרב חולים עם חבלת ראש טראומטית בדרגה חמורה (RR = 0.72) ובינונית (HR = 0.63), הסיכון להתפתחות תסמיני PTSD היה נמוך יותר משמעותית, בהשוואה לאלו ללא חבלת ראש טראומטית. תופעה זו לא תועדה באלו עם חבלת ראש טראומטית בדרגה קלה.

החוקרים לא מצאו קשר בין מדד GCS נמוך יותר ובין סיכון מופחת לתסמונת דחק בתר-חבלתית לאחר ניתוח סטטיסטי של הממצאים. עם זאת, נזק חמור לפנים ולחוט השדרה לווה בסיכון מוגבר להתפתחות תסמיני PTSD (סיכון יחסי של 1.38 ו-1.32, בהתאמה).

בנוסף, מניתוח מתוקנן של הממצאים עולה כי בחולים עם PTSD סיכון מוגבר לליקויים קוגניטיביים ובריאותיים, בהשוואה לאלו ללא תסמונת דחק בתר-חבלתית.

באלו עם תסמונת דחק בתר-חבלתית, ללא קשר לחומרת חבלת הראש, המדדים הקוגניטיביים היו נמוכים יותר בהשוואה לאלו ללא PTSD לאחר 12 חודשים.

Arch Gen Psychiatry. 2010;67:1291-1300

לידיעה במדסקייפ