דיווח שפורסם לאחרונה מוצא כי טיפול בהפסקת נשימה חסימתית בשינה (OSA) מפחית את הארועים הקרדיו-ווסקולריים בחולים הסובלים ממחלת עורקים קורונריים (CAD).
החוקרים מסבירים כי הטיפול ב-OSA מוכר כמפחית משמעותית את הופעתן של מחלות קרדיו-ווסוקלריות, אך ההשפעה ארוכת הטווח של הטיפול ב-OSA על הארועים הקרדיו-ווסקולריים בחולים הסובלים מ-CAD בזמן האיבחון ב-OSA לא נבדק בעבר.
החוקרים השווה את שיעור ההופעה של ארועים קרדיו-ווסקולריים חדשים במהלך תקופה של 5 שנים ב-25 חולי CAD שקיבלו טיפול ב-OSA וב-29 חולים שסרבו לקבל טיפול כזה.
הדיווח מציין כי רוב החולים כבר חוו ארוע קרדיו-ווסקולרי לפני המחקר, ובינהם 60% חוו התקף לב קודם, וכולם פרט לאחד עברו פרוצדורה קודמת של רה-ווסקולריזציה.
החוקרים מדווחים כי 6 מהחולים שקיבלו טיפול ב-OSA (המהווים 24%) ו-17 מהחולים שלא טופלו (58%) חוו ארוע קרדיו-ווסוקולרי אחד לפחות במהלך תקופת המעקב.כל שלושת מקרי המוות כתוצאה מארוע קרדיו-ווסקולרי התרחשו בקבוצת הנבדקים שלא טופלו.
התוצאות מעידות כי בחולים שקיבלו טיפול נמצא זמן ארוך משמעותית מן האיבחון ב-OSA ועד להתרחשות הארוע הקרדיו-ווסקולרי הראשון (26.5 חודשים בממוצע), בהשוואה לחולים שלא טופלו (13.0 חודשים בממוצע).
החוקרים מציינים כי אחד מכל שלושה חולים שטופלו שהפסיק את הטיפול הנאזאלי ב-CPAP כעבור 18 חודשים חוו ארוע קורונרי כ-13 חודשים מאוחר יותר, אך בשניים האחרים לא התרחשו ארועים קרדיו-ווסקולריים חדשים.
באנליזה רבת-משתנים, רק הטיפול ב-OSA נמצא בעל השפעה משמעותית על שיעור השרידות ללא ארוע קורונרי חדש, כשהחולים שקיבלו טיפול עומדים בפני סיכון המהווה רק 24% מהסיכון הניצב לחולים שלא טופלו.
החוקרים מסכמים כי הנתונים תומכים בכך של-OSA השפעה מזיקה בחולי CAD שניתן להתגבר עליה במתן טיפול ספציפי.
הם מוסיפים כי למרות שהמחקר לא היה אקראי הוא תומך בחוזקה בחשיבות ההכרה והטיפול ב-OSA באוכלוסית חולים זו.
במאמר מערכת מצורף נכתב כי בהעדר ניסויים אקראיים, דרושים מחקרים גדולים, פרוספקטיביים, ממושכים דיים, המתבססים על האוכולוסיה, בכדי לוודא כי קיים קשר סיבתי ובכדי לחקור את אפשרות הטיפול ב-OSA בכדי למתן את גורמי הסיכון הקרדיו-ווסקולריים ואת התוצאות בחולים.
בנוסף מוסבר כי בשל מגפת ההשמנה, עולה שכיחותם של הסינדרום המטבולי ושל OSA והשלכותיהן של שתי מגמות אלה על התחלואה הקרדיו-ווסקולרית הן אדירות.
Eur Heart J 2004;25:728-734,709-711.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!