במאמר חדש שפורסם בכתב העת New England Journal of Medicine מתפרסמות תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי מניעת עירויי דם עד שרמת המוגלובין יורדת מתחת ל-7%, במקום 9%, מביאה לשיפור שיעורי ההישרדות הכוללים ב-45% בחולים עם דימום חד מדרכי העיכול העליונות.
במטרה לבחון את התועלת האפשרית של גישת טיפול צרה יותר, החוקרים ערכו את המחקר שכלל 921 חולים שאובחנו עם דימום חד מדרכי העיכול, תוך חלוקה לטיפול בכדוריות דם אדומות בהתאם לגישה מגבילה (רמת המוגלובין מתחת ל-7 גרם לד”ל) או גישה ליבראלית (רמת המוגלובין מתחת ל-9 גרם לד”ל). רמת ההמוגלובין הבסיסית הייתה דומה בשתי הקבוצות (9.6 גרם לד”ל ו-9.4 גרם לד”ל, בהתאמה).
מהתוצאות עלה כי גישה מגבילה למתן עירויי דם הובילה לירידה של 55% בשיעורי התמותה לאחר 45 ימים (95% לעומת 91%, P=0.02), שיוחסה בעיקר להפחתת מקרי תמותה עקב דימומים שלא ניתן היה לשלוט בהם בהצלחה (3 חולים לעומת 14 חולים, p=0.01).
יתרונות נוספים כללו הפחתת מספר עירויי דם (49% לעומת 86%, p<0.001), ירידה בסיכוי לדימומים נוספים (10% לעומת 16%, יחס סיכון של 0.62, p=0.01) והפחתת שיעור תופעות הלוואי (40% לעומת 48%, יחס סיכון של 0.73, p=0.02).
מניתוח לפי תתי-קבוצות עלה כי חלה ירידה של 43% בשיעורי התמותה בחולים עם שחמת הכבד, עם שיפור שיעורי ההישרדות בעיקר בחולים עם מחלה בדרגה A או B לפי סיווג Child Pugh. לא תועדה תועלת דומה בחולים עם מחלה חמורה יותר, בדרגה C.
דפוס דומה זוהה עם הסיכון לדימומים נוספים בחולים עם שחמת הכבד בכלל, אלו עם מחלה בדרגה A או B לפי סיווג Child Pugh (11% לעומת 21%, יחס סיכון של 0.53, p=0.04), ואלו עם מחלה בדרגה C (15% לעומת 28%, יחס סיכון של 0.58, p=0.33).
למרות שעלו חששות בנוגע לעליה חוזרת בלחץ הפורטאלי ודימומים עקב כך בחולים עם שחמת כבד ויתר לחץ דם פורטאלי, בחולים עם גישה מגבילה לא חל שינוי במפל לחץ הדם הפורטאלי מתחילת המחקר לאחר 2-3 ימים, זאת לעומת עליה משמעותית בחולים שטופלו בגישה ליבראלית (20.5 מ”מ כספית ל-21.4 מ”מ כספית, p=0.03).
בחולים עם שחמת כבד שחולקו לטיפול בגישה מגבילה הצורך בטמפונדה באמצעות בלון או TIPS היה נמוך יותר (2% לעומת 8%, p=0.03 ו-4% לעומת 11%, p=0.04, בהתאמה).
בחולים עם דימומים מדליות או כיב פפטי, גישה מגבילה למתן עירויי דם לוותה בשיעורי הישרדות טובים יותר, בהשוואה לגישה ליבראלית (יחס סיכון של 0.58, p=0.18; ויחס סיכון של 0.70, p=0.26, בהתאמה), וכן סיכוי נמוך יותר לדימום נוסף (11% לעומת 22%, p=0.05 ו-10% לעומת 16%, p=0.09).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מספקים עדות חשובה להכוונת הטיפול בחולים אלו. הם ממליצים להמתין עם מתן עירויי דם למרבית החולים עם דימומים מדרכי העיכול העליונות, עד לירידת ערכי המוגלובין אל מתחת ל-7 גרם לד”ל.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!