על-פי תוצאותיו של מחקר רטרוספקטיבי שפורסמו לאחרונה, ישנו צורך בהרחבת ההתוויה לכריתת כבד במקרי hepatolithiasis.
החוקרים כותבים כי התוצאה לטווח ארוך הינה טובה בקבוצה נבחרת של חולי hepatolithiasis המטופלים באמצעות כריתת כבד וכי יש להציע את הפרוצדורה גם לחולים הסובלים ממקרים של hepatolithiasis מורכב כמו הימצאות בי-לטרלית של אבנים או strictures.
בין ינואר 1989 לספטמבר 2003, טופלו 174 חולים הסובלים מ-hepatolithiasis בבית החולים בו נערך המחקר. 52 מתוך 201 הפרוצדורות שבוצעו היו כריתת כבד, ו-149 מהפרוצדורות היו הסרת האבנים, בעיקר באמצעות choledochoscopy דרך העור. מדד התוצאה העיקרי היה הישנות דלקת בדרכי המרה.
בקרב רוב החולים בקבוצה שעברה כריתת כבד נמצאו אבנים בצד השמאלי. השתתפותם של שני חולים בקבוצה זו נשללה משום שהם סבלו מ-cholangiocarcinoma. שיעור ההצלחה הכולל בקרב יתר החולים בקבוצה זו עמד על 98.0% (49 מתוך 50 חולים) ושיעור מקרי הספסיס בדרכי המרה במהלך 5 שנים לאחר הניתוח עמד על 13.3%.
בקבוצת החולים שבהם בוצעה הסרה של האבנים באמצעות choledochoscopy דרך העור, עמד שיעור ההצלחה על 70.5%. גורמים שחזו קבלת תוצאה ירודה בטווח הארוך לאחר הסרת האבנים היו הימצאות בי-לטרלית של אבנים, מצב של stricture, ואטרופיה. כעבור 5 שנים, עמד שיעור הספסיס בדרכי המרה על 26.4% בקרב החולים ללא stricture ועל 43.2% בקרב החולים עם stricture.
החוקרים כותבים כי התוצאה ארוכת הטווח לאחר כריתת כבד במקרים של hepatolithiasis מצוינת בקרב קבוצה נבחרת של חולים וכי תוצאות ירודות תועדו בקרב חולים שבהם בוצעה הסרה של אבנים אינטרה-הפטיות באמצעות choledochoscopy דרך העור, במיוחד באלה שנמצאו בהם strictures.
החוקרים מציעים כי התוצאה ארוכת הטווח בקרב חולים אלה עשויה להשתפר במידה ותשולב כריתת הכבד עם choledochoscopy דרך העור שתבוצע באמצעות postoperative T-tube track.
הם מסכמים כי יש להרחיב את ההתוויה לכריתת כבד במקרי hepatolithiasis גם לחולים עם strictures ולחולים שבהם מצויות אבנים בי-לטרליות וכי שילוב שיטות טיפול שונות הכרחי בכדי לשפר את התוצאה בחולים אלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!