מוסף מיוחד של Annals of Internal Medicine בחודש ספטמבר האחרון הוקדש לנושא “הזדקנות מוצלחת”. כעוסקים בגריאטריה אנו מכירים היטב את המושג הזה, ולמרות זאת, מי שיעיין במוסף ימצא בו נקודות מבט חדשות ומעניינות. אחת השאלות שנידונו בו היא מהות המושג “הזדקנות מוצלחת” שכביכול מכפל בתוכו סתירה אוקסומורונית. זה אומנם דיון פילוסופי שפנים רבות לו, אך גם המקשים ביותר יסכימו כי הזדקנות מוצלחת מוגדרת בעיקר ע”י המצב הבריאותי.

יחד עם זאת גם למרכיב הפסיכוסוציאלי משקל משמעותי. הדיון הזה משדר מסר חשוב למחליטי ההחלטות במערכות הבריאות והוא שכאשר באים לחקור ולמדוד הזדקנות מוצלחת אין להתרכז רק באלמנט הרפואי. וכאן מובאים נתונים מעניינים ביותר שמראים כי למרות ש95%- מן ההוצאה לבריאות הולכת לטיפול רפואי, הרי אורח חיים נכון וסביבה הולמת אחראים ל- 70% מן התמותה הניתנת למניעה (1). עובדה מוחצת זו מובילה אותנו לתפקיד ההולך ומסתמן שלנו כרופאים גריאטריים להדריך ולהנחות את הקשישים של מחר כדי להגיע להזדקנות מוצלחת. תפקיד זה הוא חלק מן הרפואה המונעת והרפואה המונעת לא מתבצעת במידה מספקת במגזר הזה. זהו אחד האתגרים החשובים של הרפואה בימינו: לתרגם את הידע הקיים ולהפיץ אותו בנמרצות וביעילות לבני הארבעים והחמישים כדי למנוע מחלות ולשמר את התפקוד למשך שנים רבות ככל האפשר. חזון זה שהעלה Fries עוד בראשית שנות השמונים בתיאוריה הידועה שלו על “דחיסת התחלואה” “The compression of morbidity” (מאמר 2) הוא אחד המשימות של הרפואה הגריאטרית. Fries עצמו כותב בגיליון זה מאמר בו הוא סוקר עובדות המצביעות כי התיאוריה שלו מתגשמת (3). אחד הנתונים התומכים בכך הוא שעור הירידה בנכות בארה”ב שמגיע ל- 2% בשנה בעוד הירידה בתמותה היא 1% בשנה. נתונים אלה מאשרים כי הקשישים לא רק חיים יותר שנים כי אם חיים יותר שנים בבריאות טובה ובתפקוד תקין. הרוח הנושבת מדברי מרבית המחברים שתרמו לגיליון מיוחד זה היא כי הגישה הביופסיכוסוציאלית צריכה להנחות אותנו גם בהתמודדות עם הזקנה וזה כמובן לא חדש. גישה חדשה המופיעה במוסף זה היא הניסיון של Syme (מאמר 4) להגדיר באלו פעולות יש לנקוט מבחינה פסיכוסוציאלית כדי לשפר את ההזדקנות. הוא משתמש בהגדרה “התנהגות רבת סיכון” – High risk behaviour – על מנת לאותת כי יש לשנות גישות והתנהגות ולהקפיד על אורח חיים נכון. נדרש מחקר מכוון לגילוי דרכים להפצת הידע לשמירה על בריאות מיטבית והחדרת ידע זה לתודעת הציבור.

כאן המקום להעיר כי אנחנו כרופאים, כל הרופאים, חייבים לחזור ולשנן באוזני הצבור הרחב את חובתו לעצמו. אומנם מוצדק שהציבור ידרוש ממערכת הבריאות מענה הולם לצורכי הבריאות שלו, אך לא פחות חשוב וחיוני הוא שכל אחד יגלה אחריות אישית וינקוט בצעדי מניעה מתאימים, בתזונה נכונה, בהימנעות מעישון ובפעילות גופנית כדי למנוע מחלות, כפי שכתוב “ונשמרתם לנפשותיכם”.

נושא ייחודי אחר, שנדון במוסף זה הוא המוות ו”איכות המוות” “Death “Quality. מושג זה מוזכר יותר ויותר בספרות הרפואית של השנים האחרונות. Patrick Diehr & (מאמר 5) כוללים את המושג “איכות המוות” כחלק מאיכות ההזדקנות ורואים בהשגתו אתגר חשוב. ייתכן שלא כולנו נסכים לגישה זו, על כן יש קריאה (ולא בפעם הראשונה) להרחיב ולהעמיק את המחקר בנושא “הטיפול בחולה בסוף החיים” (End of life care).

נושא נוסף שנסקר הוא הצורך בשיפור ושכלול שירותי הבריאות בהיות הקשישים צרכנים מרכזיים במערכת הזו. חקר שירותי הבריאות – ענף שהתפתח בשנים האחרונות הביא לשיפור בשירותי הבריאות לקשישים ותרם על ידי כך לשמירת איכות הטיפול בהם.

הזדקנות מוצלחת לכולנו!

References

1. Callahan CM, McHorney CA. Successful Aging and the Humility of Perspective. Annals of Internal Medicine 2003; 139(5/2): 389-390.

2. Fries JF. Aging, natural death, and the compression of morbidity. N. Engl J Med, 1980; 303:130-135.

3. Fries JF. Measuring and Monitoring Success in Compressing Morbidity. Annals of Internal Medicine 2003; 139(5/2):455-459.

4. Syme SL. Psychosocial Interventions to Improve Successful Aging. Annals of Internal Medicine 2003; 139(5/2):400-402.

5. Diehr P, Patrick DL. Trajectories of Health for Older Adults Over Time: Accounting Fully for Death. Annals of Internal Medicine 2003; 139(5/2):416-420.