סקירה זו היא באדיבות הג’ורנאל קלאב המגזין המוקלט.  באפשרותך להצטרף כמנוי לג’ורנאל וליהנות מידי חודש מ- 2 קלטות או דיסקים המכילים את מיטב הספרות העדכנית המקצועית בעברית (מתאים ביותר להאזנה בעת נהיגה..), וכן מכניסה חופשית לאתר הג’ורנאל קלאב לעיון בטקסטים המלאים של המגזינים, מהאפשרות לצבור נקודות זכות השתלמות וכן לצפות בחלק מהסקירות בשיטת מולטימדיה (האזנה + צפייה בשקפים). לפרטים והרשמה לחץ כאן.  במערכת הג’ורנאל משתתפים עורכי e-Med והעורך הראשי הוא ד”ר דרור דיקר.

מחלת הרפלוקס הושטי והשמנת יתר נפוצות מאוד בחברות המערביות המפותחות. שיעורן של השתיים נמצא בעליה מתמדת בשנים האחרונות. הרפלוקס פוגע באיכות החיים ועלות הטיפול באמצעות תרופות אנטי-רפלוקס גבוהה יחסית. גם השמנה וגם רפלוקס הינם גורמי סיכון עצמאיים לאדנוקרצינומה (Adenocarcinoma) של הושט, ממאירות שהארעותה עולה בעשורים האחרונים.

הקשר בין עליה ב-BMI (Body Mass Index) ותסמיני רפלוקס עדין לא ודאי. במחקר קודם שפורסם ע”י המחברים, הוכח קשר זה בנשים, אך לא בגברים. יתר על כן, בנשים לאחר גיל הבלות אשר נטלו טיפול הורמונלי חליפי קשר זה היה חזק יותר, דבר המרמז על השפעת הורמוני המין הנשיים על מחלה זאת. 

מחקר זה נועד לבדוק האם הקשר בין עודף משקל לתסמיני המחלה מתקיים גם בגברים ומהי השפעתן של הורמוני המין הנשיים עליה.

המחקר המתואר נערך במחוז נורדטרונדלאג (Nordtrondelag) אשר בנורבגיה הרחוקה, והיווה חלק מסקר בריאות כללי אשר בוצע בשתי תקופות של 3 שנים הנפרדות בעשור זו מזו. בכל אחת מהתקופות הקיף הסקר בסביבות 70,000 אנשים, וכ-50,000 אנשים השתתפו בסקר בשתי תקופותיו.

בתקופה השניה מילאו קרוב ל-60,000 משתתפים שאלון. עפ”י התשובות נמצאו סימני רפלוקס בכשליש מהאוכלוסיה. רובם לקו במחלה בדרגת חומרה קלה ואילו 5% הוגדרו כלוקים במחלת הרפלוקס הושטי בדרגה קשה. 

קבוצה זאת של 5% מאוכלוסית המחקר שימשה כאוכלוסית ה-“מקרה” (Case), ואילו 2/3 האוכלוסיה בהם לא נמצאו סימני ריפלוקס שימשו כקבוצת הבקרה.

קבוצת החולים, כלומר קבוצת ה”מקרה”, היתה מעט מבוגרת יותר ושמנה יותר מקבוצת הבקרה. כמו כן, יותר נשים בקרב קבוצת המקרה נטלו טיפול הורמוני תחליפי בהשוואה לקבוצת הבקרה.

בקרב הגברים נמצא קשר בינוני בין המשקל לסימני המחלה. גברים עם עודף משקל ניכר, BMI גדול מ-35, סבלו מתסמיני המחלה פי שלושה יותר מאשר גברים במשקל תקין. יחס זה אף היה גבוה יותר בנשים עם עודף משקל ניכר, אשר אצלן הסיכוי למחלה תסמינית היה גבוה פי 6 מאשר בנשים עם משקל תקין. הגיל לא מהווה גורם סיכון עצמאי לתסמיני המחלה. 

השפעת הורמוני המין הנשיים על התסמינים נצפתה גם היא בהשוואה בין נשים בעלות עודף משקל ניכר לפני גיל הבלות ולאחריו: לאחר גיל הבלות הסיכון בנשים עם עודף משקל גבוה הוא “רק” פי 4 בהשוואה לנשים בעלות משקל תקין. טיפול הורמונלי חליפי מעלה את הסיכון בהשוואה לנשים שאינם נוטלות טיפול זה. טיפול הורמונלי באסטרוגן בלבד בנשים שעברו כריתת רחם גרם למחלה תסמינית בשיעור הגבוה ביותר. 

תוצאות דומות התקבלו גם כאשר השוו בין קבוצת הלוקים במחלה בחומרה קלה עד בינונית לבין קבוצת הבקרה.

מחקר זה מדגים אפוא את הקשר בין עודף משקל לבין רפלוקס ושטי. קשר זה חזק בעוצמתו בנשים, אך מעט חלש יותר בגברים. טיפול הורמונלי תחליפי נמצא כגורם סיכון מדרגה נמוכה בנשים, וירידה במשקל קשורה לירידה לסיכוי למחלה תסמינית.

הערת הג’ורנאל: מחקר זה נותן לנו עוד סיבות טובות להאיץ במטופלינו השמנים, נשים וגברים כאחד, להפחית במשקל. וראוי לזכור גם את העלאת הסיכון לרפלוקס הכרוכה בטיפול ב- HRT במכלול השיקולים של טיפול הורמונלי חלופי.

Obesity and Estrogen as Risk Factors for Gastroesophageal Reflux Symptoms, Magnus Nilsson, JAMA. 2003;290:66-72.