בקרב מטופלים עם השמנת-יתר וסוכרת מסוג 2 לאחר ניתוח בריאטרי תועדה ירידה גדולה יותר במשקל הגוף ובריכוז המוגלובין מסוכרר, בהשוואה לחולים שלא עברו את ההתערבות הניתוחית, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת International Journal of Obesity.
מחקר העוקבה הרטרוספקטיבי כלל נתונים אודות 411 מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 והשמנת-יתר (גיל ממוצע של 48.3 שנים, 63.3% נשים, מדד מסת גוף ממוצע של 47.4) שהופנו לניתוח בריאטרי בבית חולים במערב סקוטלנד בין 2009 ו-2020, להערכת השינויים ארוכי הטווח במשקל הגוף וברמות המוגלובין מסוכרר. מבין כלל המשתתפים, 186 עברו ניתוח בריאטרי ו-225 לא נותחו.
אחוז הירידה הכוללת במשקל הגוף והסיכוי להשגת ירידה של לפחות 20% במשקל הגוף שימשו להערכת שינויים במשקל; שינויים באיזון הגליקמי נקבעו על-בסיס רמות המוגלובין מסוכר עם ערכי סף של ערכים נמוכים מ-6.0% לעומת ערכים של 6.0-6.5% מתחילת המחקר עד לאחר חמש שנים.
לאחר חמש שנים, 86 מבין 229 (37.6%) השיגו ירידה של לפחות 20% במשקל הגוף הכולל. מבין אלו, 87.2% עברו ניתוח בריאטרי, בעוד ש-12.8% לא נותחו (p<0.05).
בחולים שעברו ניתוח בריאטרי תועד סיכוי גבוה יותר להשגת ירידה של לפחות 20% במשקל הגוף (שיעורי הימצאות של 5.49, p<0.001).
בקרב אלו שנותחו תועדה ירידה במשקל בשיעור ממוצע של 1.31% בשנה (רווח בר-סמך 95% של 1.73%- עד 0.88%-), בעוד שבאלו שלא נותחו נרשמה עליה במשקל בשיעור ממוצע של 1.11% בשנה (רווח בר-סמך 95% של 0.66-1.55%).
בקרב חולים עם נתונים אודות רמות המוגלובין מסוכרר, ב-42.5% מאלו בזרוע הניתוח לעומת 7.8% מאלו שלא נותחו תועדו ערכי המוגלובין מסוכרר נמוכים מ-6.0% לאחר חמש שנים וב-55.2% לעומת 13.9% תועדו ערכי המוגלובין מסוכרר נמוכים מ-6.5% לאחר חמש שנים (p<0.001 בשני המקרים).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בהנחיות הקליניות הממליצות על ניתוח בריאטרי לחולים עם השמנת חמורה או סיבוכים משנית להשמנה שלא השיגו תוצאות מספקות עם טיפולים שמרניים יותר.
Int J Obesity, Nov 19, 2025
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!