מלנומה in situ היא הסיבה למרבית המקרים של אבחון יתר של מלנומה, כך עולה ממחקר שפורסם ב-BMJ Evidence-Based Medicine.
העלייה באבחון מלנומה בארצות הברית, בעוד שהתמותה נותרה קבועה, עוררה חששות לגבי אבחון יתר של המחלה, כלומר, מקרים שעלולים לא לגרום לנזק אם לא יטופלו. עם זאת, לא היה ידוע כמה מאבחוני היתר ניתן לייחס למלנומה in situ לעומת מלנומה פולשנית.
כדי לענות על שאלה זו, החוקרים אספו נתונים על הסיכון המצטבר לכל החיים של גברים ונשים אמריקאים לבנים עם מלנומה בין 1975 ל-2018, תוך התאמה לשינויים באורך החיים ובגורמי הסיכון במהלך תקופת המחקר לתמותה.
החוקרים מצאו שבין 1975 ל-2018, הסיכון המתואם לכל החיים לאבחון מלנומה in situ עלה מ-0.17% ל-2.7% בגברים לבנים ומ-0.08% ל-2% בנשים לבנות. לפי הערכות, 49.7% ו-64.6% מהמלנומות שאובחנו אצל גברים לבנים ונשים לבנות, בהתאמה, היו למעשה אבחנת יתר לפי הנתונים מ-2018. בקרב אנשים שאובחנו עם מלנומה פולשנית, 89.4% מהגברים הלבנים ו-85.4% מהנשים הלבנות היו למעשה לפי הנתונים מ-2018.
לפי עורכי המחקר, “חלק גדול מהמלנומות שהיו אבחנת יתר היו מלנומה in situ, מה שמצביע על יעד פוטנציאלי להתמקדות כשחושבים על הפחתת עוצמת הטיפול והטיפול בשורדים”.
עורכי המחקר ציינו כי למחקר מספר מגבלות, ביניהם העובדה כי הוא כלל רק לבנים וכי הסיכון להטיית בחירה גבוה וכי החוקרים הניחו שאין אבחנה של מלנומה ב-1975, מה שעשוי להיות לא נכון.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!