מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of Stroke and Cerebrovascular Diseases עולה כי אין קשר בין טיפול בסטטינים לפני אבחנה של דימום תוך-מוחי ובין המאפיינים ההדמייתיים של דימום תוך-מוחי ובצקת סביב המטומה או עם התוצאים הקליניים.
החוקרים השלימו ניתוח פוסט-הוק של נתוני מחקר i-DEF (או ICH Deferoxamine) במטרה לקבוע אם קיים קשר בין טיפול בסטטינים לפני דימום תוך-מוחי ובין נפח הדימום, נפח בצקת סביב הדימום ותוצאים קליניים.
בדיקות CT שבוצעו בתחילת המחקר ולאחר 72-96 שעות שימשו להערכת מדדים שונים של דימום תוך-מוחי ובצקת סביב ההמטומה. ניתוח סטטיסטי שכלל תקנון למשתנים שונים בחן את הקשר בין טיפול בסטטינים לפני דימום תוך-מוחי ובין מדדי דימום תוך-מוחי ובצקת סביב ההמטומה, כמו גם את הקשר עם תוצא קליני טוב (מדד Modified Rankin Score של עד 2 נקודות) לאחר 90 ו-180 ימים.
נתונים מלאים אודות החולים היו זמינים עבור 262 מבין 291 חולים. מבין אלו, 69 חולים (26.3%) קיבלו טיפול בסטטינים לפני הופעת דימום תוך-מוחי.
בקרב חולים שקיבלו טיפול בסטטינים לפני דימום תוך-מוחי תועדה שכיחות גבוהה יותר של יתר לחץ דם, סוכרת והיסטוריה של אירוע מוחי איסכמי קודם; שיעור גבוה יותר של טיפול בתרופות כנגד יתר לחץ דם וכנגד טסיות; כמו גם רמות סוכר גבוהות יותר בתחילת המחקר.
מניתוח חד-משתני עלה כי בקרב חולים שקיבלו טיפול קודם בסטטינים תועד נפח דימום התחלתי קטן יותר, כמו גם נפח קטן יותר של בצקת סביב ההמטומה בבדיקת הדמיה חוזרת, כמו גם שינויים קטנים יותר בנפח היחסי של בצקת סביב ההמטומה ומרחק התפשטות הבצקת מתחילת המחקר ועד לבדיקות הדמיה חוזרות.
בניתוח רב-משתני, החוקרים לא זיהו קשר בין מדדי דימום תוך-מוחי ובצקת סביב המטומה ובין תוצאות קליניות טובות עם טיפול בסטטינים לפני אירוע דימום תוך-מוחי.
ממצאים אלו אינם תומכים בהשפעה מגנה או מזיקה של טיפול בסטטינים לפני או לאחר אבחנה של דימום תוך-מוחי.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!