משפחה

מעכבי SGLT2 מפחיתים את הסיכון להתקדמות מחלת כליות, גם למטופלים ללא סוכרת (The Lancet)

כליות
מחקר חדש מראה שמעכבי SGLT2 מורידים את הסיכון להתקדמות מחלת כליות גם בחולים עם מחלת כליות כרונית ללא קשר לסטטוס סוכרת, מחלת כליות ראשונית או תפקוד הכליות

מחקר חדש שפורסם ב-The Lancet מראה שבנוסף ליתרונות הקרדיווסקולריים המבוססים של מעכבי SGLT2, הם גם מורידים סיכון להתקדמות מחלת כליות ולפגיעה כלייתית חריפה, לא רק בחולים עם סוכרת מסוג 2 בסיכון קרדיווסקולרי גבוה, אלא גם בחולים עם מחלת כליות כרונית או אי ספיקת לב. המחקר הראה שאין קשר לסטטוס סוכרת, מחלת כליות ראשונית או תפקוד הכליות.

מחקרים גדולים הראו כי מעכבי SGLT2 מפחיתים את הסיכון לתוצאות שליליות בחולים עם אי ספיקת לב או מחלת כליות כרונית, או עם סוכרת מסוג 2 וסיכון גבוה למחלות לב וכלי דם טרשתיות. עד כה, לא בוצע מחקר שהעריך את התוצאות בנפרד בחולים ללא סוכרת. לכן, החוקרים ערכו סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של ניסויים במעכבי SGLT2 במאגרי MEDLINE ו- Embase וחיפשו אחר מחקרים שפורסמו עד ל-5 בספטמבר 2022. מחקרים שהיו כפולי-סמיות, מבוקרים פלצבו, בוצעו במבוגרים (גיל 18 ומעלה), גדולים (מעל 500 משתתפים בקבוצה), ונערכו לפחות 6 חודשים נכללו במחקר. התוצאים העיקריים של המחקר היו התקדמות מחלת כליות (מתוקננת להגדרה של ירידה מתמשכת של ≥50% בשיעור eGFR, מחלת כליות סופנית או מוות מאי ספיקת כליות), פגיעה בכליות, ומוות קרדיווסקולרי או אשפוז בשל אי ספיקת לב.

החוקרים זיהו 13 מחקרים שכללו 90,409 משתתפים (74,804 [82.7%] משתתפים עם סוכרת [>99% עם סוכרת סוג 2] ו-15,605 [17.3%] ללא סוכרת; רמת eGFR ממוצעת בתחילת המחקר של 37-85 מ”ל/דקה לכל 1.73 מ”ר). בהשוואה לפלסבו, טיפול במעכבי SGLT2 הפחית את הסיכון להתקדמות מחלת כליות ב-37% (RR 0.63, 95% CI 0.58-0.69) עם RRs דומים בחולים עם וללא סוכרת. בארבעת המחקרים במחלות כליה כרוניות, RRs היו דומים ללא קשר לאבחון הראשוני. מעכבי SGLT2 הפחיתו את הסיכון לפגיעה חריפה בכליות ב-23% (0.77, 0.70-0.84) ואת הסיכון למוות קרדיווסקולרי או אשפוז בשל אי ספיקת לב ב-23% (0.77, 0.74-0.81), עם השפעות דומות עם וללא סוכרת. מעכבי SGLT2 גם הפחיתו את הסיכון למוות קרדיווסקולרי (0.86, 0.81-0.92) אך לא הפחיתו באופן משמעותי את הסיכון למוות לא-קרדיווסקולרי (0.94, 0.88-1.02). עבור תוצאות אלו, RRs היו דומים בחולים עם וללא סוכרת. עבור כל התוצאות, הן היו דומות באופן כללי ללא קשר ל-eGFR הממוצע בתחילת המחקר. בהתבסס על הערכות של השפעות אבסולוטיות, היתרונות המוחלטים של עיכוב SGLT2 עלו על כל הסיכונים המשמעותיים של קטואצידוזיס או קטיעה.

למאמר ב-The Lancet

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה