תפקוד ריאתי ירוד הינו סמן מנבא משמעותי של סיכון מוגבר לתמותה לבבית פתאומית, בהשוואה לסיכויים לשרוד אירוע כלילי ראשון, כך עולה מתוצאות מחקר פרוספקטיבי שפורסמו במהלך כנס מטעם ה-European Respiratory Society.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מחקרים קודמים הוכיחו כי תפקוד ריאתי ירוד הינו מנבא משמעותי של אירועים כליליים בעתיד, אך לא ידוע אם דפוסי ליקוי ריאתי עשויים לנבא אירועים כליליים לא-פטאליים או תמותה לבבית פתאומית.
מדגם המחקר כלל 28,584 מבוגרים ללא היסטוריה של אירוע כלילי חד שהיו במעקב לאורך ארבעה עשורים. תוצאות תפקודי ריאות בתחילת המחקר היו זמינות עבור כלל המשתתפים במחקר והחולים היו במעקב למשך כ40 שנים לזיהוי מקרים של תמותה לבבית פתאומית, או אירועים לא-פטאליים.
מהנתונים לאחר תקנון לערפלנים אפשריים עלה כי כל ירידה של סטיית תקן אחת במדד FEV1 (Forced Expiratory Volume in 1 second) לוותה בעליה של 23% בסיכון לתמותה לבבית פתאומית (יחס סיכון של 1.23, רווח בר-סמך 95% של 1.15-1.31). מנגד, שינוי של סטיית תקן אחת במדד FEV1 לווה בסיכון נמוך יותר, אך עדיין מובהק סטטיסטית, לאירועים לא-פטאליים, עם יחס סיכון של 1.08 (רווח בר-סמך 95% של 1.04-1.13).
ממצאי המחקר נותרו מובהקים סטטיסטית בקרב משתתפים שמעולם לא עישנו, עם יחס סיכון לתמותה לבבית פתאומית של 1.34 (רווח בר-סמך 95% של 1.15-1.55) ויחס סיכון של 1.11 לאירועים לא-פטאליים (רווח בר-סמך 95% של 1.02-1.21).
ממצאי המחקר מצביעים על קשר אפשרי בין התפקוד הריאתי ובין הסיכון לתמותה לבבית פתאומית. מהנתונים עולה סיכון מוגבר לאירועים כליליים פטאליים ולא-פטאליים, גם בחולים עם תפקוד ריאתי נמוך באופן מתון, אך בטווח התקין.
מתוך כנס ה-ERS
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!