במאמר שפורסם בכתב העת BMJ מדווחים חוקרים על ממצאי מחקר חדש, מהם עולה קשר בין מיגרנה ובין סיכון מוגבר לאוטם שריר הלב, אירוע מוחי איסכמי, אירוע מוחי המורגי, תרומבואמבוליזם ורידי ופרפור או רפרוף פרוזדורים.
מטרת המחקר הייתה לבחון את הסיכון לאוטם שריר הלב, אירועים מוחיים, מחלת עורקים היקפית, תרומבואמבוליזם ורידי, פרפור ורפרוף פרוזדורים ואי-ספיקת לב בקרב חולים עם מיגרנה, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.
החוקרים השלימו מחקר עוקבה ארצי, מבוסס-אוכלוסיה, שכלל את כל בתי החולים ומרפאות החוץ בדנמרק בין 1995-2013. הם זיהו 51,032 חולי מיגרנה ו-510,320 ביקורות מהאוכלוסיה הכללית, תואמות בגיל, מין ושנה קלנדרית. מטרתם הייתה לבחון את יחסי הסיכון המתוקנים לאירועים קרדיווסקולאריים.
מהתוצאות עולה כי הסיכון האבסולוטי היה גבוה יותר בקרב חולי מיגרנה, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, למרבית התוצאים ותקופות המעקב שנבחנו במחקר. לאחר 19 שנות מעקב, שיעורי ההיארעות המצטברים ל-1,000 חולי מיגרנה, בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, עמדו על 25 לעומת 17 לאוטם לבבי, 45 לעומת 25 לאירוע מוחי איסכמי, 11 לעומת 6 לאירוע מוחי המורגי, 13 לעומת 11 למחלת עורקים היקפית, 27 לעומת 18 לתרומבואמבוליזם ורידי, 47 לעומת 34 לפרפור או רפרוף פרוזדורים ו-19 לעומת 18 לאי-ספיקת לב.
בהתאם, זוהה קשר חיובי בין מיגרנה ובין אוטם לבבי (יחס סיכון מתוקן של 1.49), אירוע מוחי המורגי (2.26) ואירוע מוחי המורגי (1.94), כמו גם תרומבואמבוליזם ורידי (1.59) ופרפור או רפרוף פרוזדורים (1.25). לא זוהה קשר משמעותי עם מחלת עורקים היקפית או אי-ספיקת לב.
הקשרים הללו, בפרט בנוגע לתוצאי אירועים מוחיים, היו בולטים יותר בטווח הקצר (0-1 שנים) לאחר האבחנה, בהשוואה לטווח הארוך (עד 19 שנים), בחולים עם אאורה לעומת אלו ללא אאורה ובנשים בהשוואה לגברים. בתת-קבוצה של חולים, הקשרים הללו נותרו לאחר תקנון נוסף למדד מסת הגוף ועישון.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מעידים כי מיגרנה הינה גורם סיכון אפשרי חשוב למרבית מחלות הלב וכלי דם.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!