תפיסות מוטעות לגבי מידע מתוך מחקר ה- Women’s Health Initiativeוהשימוש בטיפול הורמונלי בנשים בגיל המעבר ממשיכות לבלבל רופאים, כך עולה ממחקר חדש.

למרות פרסום נתוני מעקב לאחר טיפול של 18 שנים, שאישרו את הממצאים משנת 2007 אודות בטיחות ויעילות טיפול הורמונאלי בנשים צעירות יותר, עדיין קיים חסר ידע נרחב בקרב אנשי צוות רפואי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שהוצגו במהלך כנס NAMS (North American Menopause Society).

בראיון למדסקייפ בהתייחסות לממצאי המחקר, אמרה החוקרת  ד”ר פינקרטון , “כשפורסמו התוצאות הראשוניות של מחקר ה- Women’s Health Initiative ב-2002, המסר היה כל כך שלילי וחזק והוא השפיע גם על הקלינאים וגם על הנשים והוא הוביל לטפטוף של פחדים ממחלות לב, דמנציה, סרטן שד, שבץ והתקפי לב.

לאורך 15 השנים הבאות, מידע עוקב גילה באופן ברור עד כמה הסיכונים קטנים עבור נשים בריאות בגיל המעבר”. 

עוד הוסיפה ד”ר פינקרטון ש”זה קל יותר ליצור מסר של הפחדה מאשר תקווה, אך הבשורות הטובות הן שהטיפול ההורמונלי החליפי הוא בטוח, אפקטיבי ונשים יכולות להשתמש , כאשר כיום יש לנו חלופות חדשות לנשים”.

במהלך תכנית לימודי המשך ברפואה, 1,087 אנשי צוות רפואי  השלימו מבחנים לפני ואחרי התכנית במטרה לבחון את הבנתם את הנתונים ואת נושא השימוש הולם בטיפול הורמונאלי בנשים לאחר-מנופאוזה.

מהנתונים עלה חוסר ידע הציון הממוצע של רופאים בבחינות טרם תכנית ההדרכה עמד על 57 נקודות, עם עליה בציון ל-70 נקודות לאחר ההדרכה.

החוקרים זיהו תפיסות שגויות אודות היעדים המרכזיים של מחקרי Women’s Health Initiative וההבדלים בתוצאים בין טיפול באסטרוגן בלבד ובין טיפול באסטרוגן עם פרוגסטין.

לאחר תכנית ההדרכה, המשתתפים הבינו טוב יותר כי התוצאות הראשוניות לא סווגו לפי גיל המשתתפות או הזמן שחלף מאז מנופאוזה, וכי הבדלים משמעותיים הפכו בולטים יותר בניתוחים מאוחרים שבחנו את מועד התחלת הטיפול ההורמונאלי.

החוקרים הופתעו במיוחד לגלות כי התוצאות לפני ואחרי המבחן לא היו גבוהות יותר בקרב רופאים, בהשוואה לאנשי צוות רפואי אחרים. אמנם תועד שיפור בחלק מהנושאים המרכזיים, אך מהנתונים עלה כי עדיין קיימת חוסר-ודאות אודות הסיכונים של טיפול הורמונאלי,

ד”ר פינקרטון הוסיפה כי “נוכחנו לדעת שיש עדיין הרבה עבודת הדרכה וחינוך לעשות, לא רק עבור הנשים, אלא גם עבור הרופאים המטפלים בנשים”.

היא מצינת ש”הייתה לנו תקןפה של 10 שנים שבה נשים רבות לא היו מעוניינות בטיפול הורמונלי. הן פחדו מהטיפול כמו גם המטפלים שפחדו לרשום את הטיפולים ההורמונליים. במהלך תקופה זו, אבדו הרבה הזדמנויות חינוכיות. נראה כאילו אנו מתחילים כעת מחדש”.

מייקל סייבל, מומחה לגיל המעבר ורופא במרכז הרפואי ב- Beth Israel Deaconess בבוסטון הגיב לממצאים באומרו שהמפנה השלילי שארך כל כך הרבה שנים של מידע שגוי היה מאוד משמעותי. לדעתו יש דור שלם של נשים מ-2002 ועד 2017 שנמנעו בכוונה מטיפול הורמונלי כתוצאה ממידע מוטעה.

עם זאת, לדעתו, “בגלל הצגת התוצאות והעצמתן בתקשורת התחמושת לאנשי המקצוע הייתה לא מוכנה וזמינה, בעיקר אלה שטיפלו בנשים צעירות יותר, אותן נשים שקרוב לוודאי היו מיועדות לעשות שימוש בטיפול הורמונלי לצורך הקלה סימפטומטית של גלי חום, הפרעות שינה וסימפטומים וגינליים.”

ד”ר פינקרטון הוסיפה “כל אישה שמקבלת מוצר אסטרוגן מקבלת גם אזהרה ממוסגרת המבוססת על ה- Women’s Health Initiative , אך אם את מקבלת מוצר משולב, אין כל ציון אזהרה בעלון התרופה המציין את הסיכונים הפוטנציאליים. נשים חושבות בטעות שהן בטוחות, אך הן למעשה נמצאות בסיכונים ספציפיים”.

מומחה אחר, ד”ר סימון, אמר למדסקיים שהוא מקווה שנתוני 18 שנות מעקב יובילו ליותר עדויות מבוססי עובדות של שימוש בהורמונים, אשר הם בוודאות בטוחים ומועילים בנשים צעירות יותר, ובוודאי מזיקים ואינם בטוחים בנשים שנטלו הורמונים למשך 10 שנים או יותר מאז גיל המעבר. הוא הדגיש כי המידע ממשיך להצטבר ולכן מה שאנו חושבים שאנו יודעים אינו בהכרח באמת נכון.

ד”ר פינקרטון ציינה שניתן לעזור לאנשים הסובלים מתופעות גיל המעבר . “עלינו לקשר את הנשים למדע בדרך שתסייע לנו להחליט ביחד מהו הטיפול הטוב ביותר עבורן ולא להפחית מחומרת סבלן.” , הוסיפה.

החוקרים קוראים להשלים תכניות הדרכה נוספות, במטרה לשפר את הגישות של הרופאים בכל הנוגע לטיפול הולם להקלה על תסמיני מנופאוזה, בהתאם להנחיות בנייר העמדה מטעם NAMS.

מתוך כנס NAMS

לידיעה במדסקייפ