במאמר שפורסם בכתב העת Annals of Internal Medicine מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי טיפול בתר-ניתוחי באספירין עשוי להגדיל את הסיכוי לתועלת במקום להביא לעליה בסיכון לנזק בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית קודמת.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי קיימת אי-ודאות באשר להשפעות אספירין בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית קודמת והיו מיועדים לניתוח לא-לבבי. מטרתם הייתה לבחון את התועלת והנזקים של טיפול בתר-ניתוחי באספירין בחולים לאחר התערבות כלילית קודמת.
מדגם המחקר כלל חולים מ-135 מרכזים ב-23 מדינות. המשתתפים היו מבוגרים בגילאי 45 שנים ומעלה, עם טרשת עורקים או בסיכון למחלה טרשתית, שהיו מיועדים לניתוח לא-לבבי. החוקרים לא כללו במחקר חולים בהם הושתל תומכן מתכת ערום בתוך 6 שבועות, השתלת תומכן מצופה-תרופה בתוך שנה אחת, או קבלת טיפול באספירין בתוך 72 שעות טרם הניתוח.
ההתערבות כללה טיפול באספירין (4,998 חולים בכלל המחקר; 234 חולים בתת-קבוצה) או פלסבו (5,012 חולים בכלל המחקר; 236 חולים בתת-קבוצה) שהחלו בתוך ארבע שעות טרם הניתוח ונמשך לאורך התקופה הבתר-ניתוחית. מבין 470 החולים בתת-קבוצה, 99.9% השלימו את המעקב.
התוצא העיקרי לאחר 30 ימים כלל תמותה או אוטם לבבי לא-פטאלי; דימום הוגדר כתוצא סיום משני.
מהתוצאות עולה כי בחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית, טיפול באספירין הפחית את הסיכון לתוצא העיקרי (ירידה אבסולוטית בסיכון של 5.5%; יחס סיכון של 0.50) ולאוטם לבבי (ירידה אבסולוטית בסיכון של 5.9%; יחס סיכון של 0.44). ההשפעה על התוצא המשולב של דימום מג’ורי ודימום מסכן חיים בחולים לאחר התערבות כלילית קודמת לא הייתה ברורה (עליה אבסולטית בסיכון של 1.3%, רווח בר סמך בין 2.6%- ועד 5.2%).
בכלל האוכלוסיה, טיפול באספירין הביא לעליה בסיכון לדימום מג’ורי (עליה אבסולוטית בסיכון של 0.8%; יחס סיכון של 1.22).
החוקרים מסכמים וכותבים כי טיפול בתר-ניתוחי באספירין עשוי להועיל יותר מלהזיק לחולים לאחר התערבות כלילית מילעורית.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!