אלו שלא הצליחו להפסיק לעקוב אחר הפרקים האחרונים בסדרת “משחקי הכס” עשויים לשקול מחדש את הנושא: ממחקר חדש עולה קשר משמעותי בין משך הזמן שמבלים אנשים בצפיה בטלוויזיה ובין הסיכון למוגבלות בניידות בקרב קשישים.
החוקרים בחנו את הנתונים ממחקר American Association of Retired Persons Diet and Health Study, שהחל בשנת 1995-1996. המחקר כלל 566,398 משתתפים בגילאי 50-71 שנים בתחילת הדרך, שהשיבו לשאלון בנושא להיסטוריה הרפואית, תזונה, פעילות גופנית ושעות פעילות וזמן סדנטרי. התנהגות סדנטרית סווגה לפעילוית דוגמת ישיבה, תנומה ועבודה מול מחשב, כמו גם צפיה בטלוויזיה, וזמן שבילו בצפיה בטלוויזיה בבד. השאלון כלל גם שאלות אודות מספר שעות שבועיות שבילו בפעילויות בעצימות קלה, דוגמת עבודות במשק הבית או הליכה, ובפעילויות בעצימות בינונית-גבוהה, דוגמת הליכה מהירה, ריצה או עבודה בגינה.
שאלון המשך הושלם בשנים 2004-2006 ובחן את מצב הניידות על-בסיס שאלות שכללו קצב הליכה נורמאלי. מוגבלות הוגדרה כחוסר יכולת ללכת או קצב של פחות מ-2 מייל בשעה.
ניתוח הנתונים הנוכחי כלל רק משתתפים שהשיבו לשני השאלונים, לא סבלו ממחלות כרוניות דוגמת סרטן או מחלת לב בתחילת הדרך ודיווחו על מצבם הרפואי כסביר או טוב יותר בתחילת המחקר. סך כולל של 134,269 משתתפים התאימו לקריטריונים אלו.
מניתוח סטטיסטי שכלל תקנון לדרגת הפעילות כמו גם למשתנים אחרים כמו גזע, רמת השכלה והרגלי עישון, התנהגות יושבנית הייתה בעלת קשר כמעט זניח עם מוגבלות בניידות.
צפיה בטלוויזיה הדגימה דפוס שונה. בהשוואה לצפיה במשך 0-2 שעות ביום, צפיה בטלוויזיה במשך 3-4 שעות ביום לוותה בעליה של 25% בסיכון למוגבלות בניידות, כאשר צפיה במשך 5 שעות ומעלה לוותה בעליה של 65% בסיכון הנ”ל.
דרגת הפעילות נקשרה בקשר הפוך עם הסיכון למוגבלות, ללא תלות במשך זמן הישיבה, צפיה בטלוויזיה, או משתנים אחרים. לדוגמא, בניתוח משולב עם זמן הישיבה, פעילות קלה בהיקף של 4-7 שעות שבועיות לוותה בירידה של 20% בסיכון למוגבלות. בדומה, פעילות גופנית בדרגה בינונית-עד-מאומצת בהיקף של מעל 7 שעות שבועיות לוותה בירידה של 57% בסיכון למוגבלות.
בקרב אלו שבילו את הזמן הרב ביותר בישיבה (לפחות שבע שעות ביום) והכי מעט זמן בפעילות גופנית (עד שלוש שעות שבועיות), הסיכוי למוגבלות בניידות היה גבוה יותר מכפליים (יחס סיכויים של 2.17), בהשוואה לאלו עם אורח החיים הכי פחות יושבני, שהיו הכי פעילים באלו עם דרגה מסוימת של אורח חיים יושבני, אך שהיו פעילים בהיקף ש 4-7 שעות שבועיות, יחס הסיכויים עמד על 1.34.
החוקרים מציעים כי האופי של צפיה בטלוויזיה עשוי לספק הערכה מדויקת יותר של זמן פעילות סדנטרית. לחילופין, אנשים יכולים לפצל את זמן הישיבה שלהם עם הפסקות לעיתים קרובות יותר במהלך היום, בהשוואה לצפיה בטלוויזיה בשעות הערב.
החוקרים מסכמים וכותבים כי אחת ההמלצות להתבגרות בריאה כוללות הפחתת משך זמן פעילות סדנטרית, כמו גם הגברת פעילות גופנית.
J Gerontol A Biol Sci Med Sci. Published online August 30, 2017
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!