בחולים המחדשים טיפול בנוגדי-קרישה פומיים לאחר דימום תוך-מוחי תואר שיפור משמעותי בתוצאות, דוגמת ירידה בתמותה ושיפור תוצאות תפקודיות, ללא תלות בשאלה אם הדימום באזור לובארי של המוח או לא, כך עולה מתוצאות מטה-אנליזה חדשה, שהוצגו במהלך כנס ה-International Stroke Conference.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי מתן טיפול נוגד-קרישה לאחר דימום תוך-מוחי מהווה דילמה טיפולית, בפרט במקרים של דימום לובארי. דימום באזור הלובארי במוח, כולל הקורטקס, מלווה בשיעורי הישנות גבוהים יותר.
להערכת הנושא החוקרים השלימו מטה-אנליזה של שלושה מחקרים: מחקר רב-מרכזי להערכת דימום תוך-מוחי וטיפול נוגד-קרישה פומי שנערך בגרמניה (542 משתתפים), מחקר להערכת דימום תוך-מוחי ראשוני מבוסטון (268 משתתפים) ומחקר רב-מרכזי ERICH (Ethnic/Racial Variations of Intracerebral Hemorrhage) (217 משתתפים).
החוקרים זיהו 641 משתתפים מהמחקרים עם דימום לא-לובארי ו-386 חולים עם דימום לובארי, כולם טופלו קודם לכן בנוגדי-קרישה. מבין אלו, 179 מהחולים עם דימום לא-לובארי (28%) ו-88 מהחולים עם דימום לובארי (23%) חידשו את הטיפול בנוגדי-קרישה.
מניתוח הנתונים עלה כי חידוש טיפול נוגדי-קרישה פומיים לווה בירידה בשיעורי תמותה בחולים עם דימום לא-לובארי (יחס סיכון של 0.22) ובחולים עם דימום לובארי (יחס סיכון של 0.25) לאחר שנה אחת.
חידוש הטיפול לווה עוד בשיפור תוצאות תפקודיות באלו עם דימום לא-לובארי (יחס סיכון של 5.12) ובאלו עם דימום לובארי (יחס סיכון של 4.89), גם כן לאחר שנה אחת.
החוקרים זיהו קשר בין מדד mRS (Modified Rankin Scale) ובין טיפול נוגד-קרישה פומי רק בחולים עם דימום תוך-מוחי לובארי (חציון של 3.5 לעומת 4.0 עם ובלי טיפול נוגד-קרישה, בהתאמה).
מתוך כנס ה-International Stroke Conference
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!