מתוצאות מחקר חדש עולה כי טיפול בנוגדי-קרישה לפרפור פרוזדורים עשוי להוביל לדימום תוך-גולגולתי על-רקע חבלה בקשישים, כאשר שיעורי ההיארעות עשויים להיות הרבה יותר גבוהים מכפי שסברו עד כה, לפחות ביוצאי צבא מבוגרים.
המחקר הרטרוספקטיבי כלל קרוב ל-32,000 יוצאי צבא עם פרפור פרוזדורים, שהיו בגילאי 74 שנים ומעלה (גיל ממוצע של 81 שנים). התוצא העיקרי היה אשפוזים בשל דימום תוך-גולגולתי על-רקע חבלה. תוצאים משניים כללו אשפוז בשל כל דימום תוך-גולגולתי או אירוע מוחי איסכמי.
מחלות רקע היו נפוצות, כולל יתר לחץ דם (82.5%), מחלת לב כלילית (42.6%) וסוכרת (33.8%). במהלך תקופת המחקר, שיעורי ההיארעות של אשפוזים עקב דימום תוך-גולגולתי על-רקע חבלה עמדו על 4.8 ל-1,000 שנות-אדם. במודל לא-מתוקנן, גורמים מנבאים משמעותיים של דימום תוך-גולגולתי כללו דמנציה, נפילה במהלך השנה האחרונה, אנמיה, דיכאון, הפרעה בתפקודי כבד או כליות, טיפול בנוגדי-פרכוסים, מדידות INR לא-יציבות, טיפול בתרופות נגד יתר לחץ דם.
לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, יתר הגורמים המנבאים המשמעותיים לדימום תוך-גולגולתי על-רקע חבלה כללו דמנציה (יחס סיכון של 1.76), אנמיה (יחס סיכון של 1.23), דיכאון (יחס סיכון של 1.30), טיפול בנוגדי-פרכוסים (יחס סיכון של 1.35) וערכי INR לא-יציבים (יחס סיכון של 1.33). שיעורי ההיארעות של אשפוזים בשל כל דימום תוך-גולגולתי ואירוע מוחי איסכמי עמדו על 14.58 ו-13.44, בהתאמה, ל-1,000 שנות-אדם.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בקרב אנשים בגילאי 75 שנים ומעלה עם פרפור פרוזדורים, המתחילים טיפול בקומדין, גורמי סיכון לדימום תוך-גולגולתי על-רקע חבלה שונים מאלו של אירוע מוחי איסכמי. שיעור הדימום התוך-גולגולתיים הכולל במדגם תומך בצורך בהערכה שיטתית יותר של התועלת והנזקים של טיפול בקומדין במבוגרים.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!