מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת BMJ Open, עולה כי בחולים עם דיכאון חד-קוטבי, טיפול בנוגדי-דיכאון מלווה בסיכון מוגבר להתפתחות מאניה/הפרעה דו-קוטבית.
במסגרת המחקר ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין טיפול בנוגדי-דיכאון ובין התפתחות מאניה/הפרעה דו-קוטבית. מדובר במחקר עוקבה רטרוספקטיבי שהתבסס על סקירת רשומות רפואיות אנונימיות עם איסוף נתונים אודות כ-21,000 מבוגרים בין 1 באפריל, 2006 ועד 31 במרץ. 2013, עם אבחנה של דיכאון חד-קוטבי.
התוצא העיקרי היה הזמן עד לאבחנה של מאניה או הפרעה דו-קוטבית מתאריך האבחנה של דיכאון חד-קוטבי ו/או עד 31 במרץ, 2014.
מהתוצאות עולה כי שיעורי ההיארעות הכוללים של הפרעה דו-קוטבית או מאניה עמדו על 10.9 ל-1,000 שנות-אדם. שיא ההיארעות תועד בחולים בגילאי 26-35 שנים (12.3 מקרים ל-1,000 שנות-אדם). טיפול קודם בנוגדי-דיכאון לווה בהיארעות מוגברת של מאניה/הפרעה דו-קוטבית מ-13.1 ל-19.1 ל-1,000 שנות אדם. מניתוח רב-משתנים עלה קשר משמעותי עם טיפול ב-Selective Serotonin Reuptake Inhibitor (יחס סיכון של 1.34) ו-Venlafaxine (יחס סיכון של 1.35).
ממצאי המחקר מדגישים את חשיבות התייחסות לגורמי סיכון למאניה בטיפול בחולים הסובלים מדיכאון.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!