מנתונים חדשים שהוצגו במהלך כנס ה-TCT עולה כי פרוצדורה נפרדת בתוך שבוע, פחות או יותר, מהתערבות כלילית מילעורית לטיפול באוטם שריר הלב עם עליות מקטע ST, פתיחה של חסימה מלאה וכרונית שזוהתה מחוץ לאזור העורק האחראי לאוטם שריר הלב, לא הביאה לשיפור תפקוד חדר שמאל או נפח חדר שמאל. עם זאת, רה-קניליזציה של חסימה מלאה כרונית עשויה להביא לשיפור מקטע הפליטה של חדר שמאל במידה והחסימה הינה בעורק ה-LAD (Left Anterior Descending).
מחקר EXPLORE הינו מחקר אקראי, פרוספקטיבי, רב-מרכזי, בעל שתי קבוצות עם הערכה סמויה של תוצאי הסיום. מדגם המחקר כולל 304 חולים לאחר Primary Percutaneous Coronary Intervention (PPCI) מוצלח בשל אוטם שריר הלב עם עליות מקטע ST, עם עדות לחסימה מלאה כרונית באזור מחוץ לעורק האחראי לאוטם שריר הלב. המשתתפים חולקו באקראי להתערבות כלילית אלקטיבית בחסימה המלאה בתוך שבעה ימים או לטיפול תרופתי סטנדרטי. תוצאי הסיום כללו את מקטע הפליטה של חדר שמאל ונפח סוף-דיאסטולי של חדר שמאל כפי שנקבע לפי בדיקת MRI לבבית לאחר ארבעה חודשים.
ב-69 החולים עם חסימה מלאה וכרונית של LAD, מקטע הפליטה של חדר שמאל לאחר ארבעה חודשים בממוצע השתפר ב-6.8 נקודות בקבוצת ההתערבות בהשוואה לקבוצת הביקורת. ביתר החולים עם חסימה מלאה מחוץ ל-LAD, מקטע הפליטה של חדר שמאל ירד בממוצע ב-3.2 נקודות עם התערבות מדורגת, בהשוואה לטיפול תרופתי. האינטראקציה בין מיקום הטיפול בחסימה המלאה ובין תוצאות מקטע הפליטה של חדר מאל הייתה מובהקת סטטיסטית.
החוקרים מסבירים כי מדובר במחקר בעל חשיבות רבה, מאחר ומוסיף אזהרה בנוגע לעדויות ממחקרים תצפיתיים ורטרוספקטיביים קודמים שהציעו תועלת תפקודית להתערבות כלילית מילעורית נרחבת יותר במקרים של חסימה מלאה כרונית של העורק הכלילי.
J Am Coll Cardiol. 2015
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!