מנתונים חדשים, שפורסמו בכתב העת Journal of Clinical Rheumatology, עולה כי אין עדיפות גורפת לטיפול ביולוגי מסוים על-פני טיפולים אחרים בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis). עם זאת, הנתונים הצביעו על עדיפות של Etanercept (אנברל) בהשוואה לטיפולים אחרים בהשגת שיעורי תגובה לפי קריטריוני ACR20 (American College of Rheumatology) ועדיפות ל-Rituximab (מבטרה) ו-Etanercept בהשגת שיעורי תגובה לפי קריטריוני ACR50 בחולים שלא טופלו ב-DMARD.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי השימוש בתרופות ביולוגיות הוביל למהפכה בטיפול בחולים אלו. עם זאת, אין נתונים חד-משמעיים בנוגע לעדיפות של תכשיר מסוים על-פני האחרים. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את היעילות של תרופות ביולוגיות עם DMARD בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית, ללא חשיפה קודמת ל-DMARD.
החוקרים השלימו חיפוש במאגרי MEDLINE, Cochrane ו-ClinicalTrials.gov בין השנים 1990 עד אוגוסט 2013, לזיהוי מחקרים אקראיים ומבוקרים להשוואת תרופות ביולוגיות בשילוב עם DMARD ו-DMARD בלבד בחולים עם דלקת מפרקים שגרונית נאיביים לטיפול ב- DMARDS (מתוטרקסט MTX). הם אספו נתונים אודות מאפייני החולים, משך המחלה ושיעורי תגובה של
20/50/70/90 ACR, לאחר 52 שבועות.
שישה מחקרים אקראיים ומבוקרים עם תשע קבוצות מחקר ענו על הקריטריונים להכללה הסקירה. מהשוואה ישירה עלה כי כל שש התרופות הביולוגיות לוו בעליה משמעותית בסיכוי לשיעורי תגובה לפי קריטריוני ACR20 בהשוואה למתוטרקסט בלבד (יחס סיכויים מתוקן של 1.43-2.99). באשר לשיעורי תגובה לפי קריטריוני ACR50 ו-ACR70, לכל התרופות הביולוגיות, למעט Golimumab (סימפוני), יחסי סיכויים מתוקנים ממוצעים של 1.31-2.52 (ACR20) ו-1.79-2.59 (ACR50). באשר ל-ACR90, הטיפול ב-Abatacept (אורנסיה) במינון 10 מ”ג לק”ג, Adalimumab (יומירה) במינון 40 מ”ג ו-Rituximab במינון 500 ו-1,000 מ”ג היו טובים יותר משמעותית, בהשוואה למתוטרקסט (יחסי סיכויים מתוקנים של 1.92-2.89).
מהשוואה לא-ישירה להערכת שיעורי תגובה לפי ACR20 עלה כי Etanercept במינון 50 מ”ג היה עדיף משמעותית על Adalimumab במינון 40 מ”ג (יחס סיכויים של 1.05-3.34), על Golimumab במינון 50 מ”ג (יחס סיכויים של 1.16-4.07), על Infliximab במינון 3 מ”ג לק”ג (יחס סיכויים של 1.21-3.61) ועל Infliximab במינון 6 מ”ג לק”ג (יחס סיכויים של 1.02-3.06). באשר לתגובה לפי ACR50, הטיפול ב-Etanercept במינון 50 מ”ג ו-Rituximab במינון 1,000 מ”ג לווה ביחס סיכויים גבוה יותר משמעותית, בהשוואה ל-Golimumab במינון 100 מ”ג, עם יחסי סיכויים של 1.06-3.42 ויחסי סיכויים של 1.07-3.42, בהתאמה.
לא תועדו הבדלים משמעותיים בתרופות הביולוגיות בהשוואה לא-ישירה להערכת תגובה לפי קריטריוני ACR70 ו-ACR90. לאור העדר נתונים ממחקרים להשוואה ישירה של ראש בראש בין התרופות, מטה-אנליזה הינה האפשרות היחידה להערכת הנושא. לא נבחנו נתוני הבטיחות והעלויות של תכשירים אלה. החוקרים הצליחו לזהות רק מספר קטן של מחקרים, לאור קריטריוני ההכללה הקפדניים שדרשו החוקרים למטא-אנליזה הלא-ישירה. ערפלנים שלא נמדדו יכולים לתרום להטרוגניות המחקר. היה קושי להתאים את הנתונים על Golimumab לאלה של מחקרים אחרים בגלל הבדלים במתודולוגיות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי השפעת הטיפול המשולב בתרופות ביולוגיות עם DMARD הייתה דומה במצבים השונים שנבחנו במסגרת המחקר. עם זאת, תועדה עדיפות מסוימת מובהקת סטטיסטית לחלק מהתרופות במקרים שונים, אך לא זוהה תכשיר ביולוגי שהיה עדיף על פני כל האחרים בכל הקטגוריות שנבחנו במהלך המחקר.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!