חוקרים משבדיה מדווחים כי נוכחות סיפור משפחתי של דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) אינה משפיעה על ההתייצגות הקלינית או התגובה לטיפול תרופתי סטנדרטי.
החוקרים מדווחים כי תחילה הופתעו מהממצאים, מאחר ובחולים עם סיפור משפחתי של המחלה לרוב גורמי סיכון גנטיים (וחלק מגורמי הסיכון הלא-גנטיים) דומים ולכן הצפי היה לקווי דמיון במאפחייני המחלה.
מבין למעלה מ-6,800 חולים עם אבחנה חדשה של דלקת מפרקים שגרונית, ב-580 החולים עם לפחות קרוב משפחה אחד מדרגה ראשונה עם דלקת מפרקים שגרונית (8%) תועדה עליה קלה בנוקשות בוקר וסיכוי מעט נמוך יותר לדלקת מפרקים ביד או נוכחות RF (Rheumatoid Factor), בהשוואה לחולים ללא סיפור משפחתי של דלקת מפרקים שגרונית.
בדומה, סיפור משפחתי של דלקת מפרקים שגרונית לא ניבא את התגובה לטיפול במעכבי TNF שלושה חודשים לאחר התחלת הטיפול התרופתי. מספר החולים שהחליפו טיפול היה מעט גבוה יותר באלו עם היסטוריה משפחתית (13% לעומת 11%); בקרב אלו שנותרו תחת אותו טיפול, סיפור משפחתי של דלקת מפרקים שגרונית לוותה בכשלון בהשגת תגובה לפי קריטריוני EULAR. עם זאת, שינויים בפעילות המחלה לא היו שונים בין חולים עם סיפור משפחתי או ללא סיפור משפחתי של דלקת מפרקים שגרונית.
למרות שלא ניתן לשלול קשרים חלשים, החוקרים הצליחו להוכיח כי להיסטוריה משפחתית אין ערך מנבא משמעותי בתגובה קצרת הטווח לטיפול תרופתי במתוטרקסט או במעכבי TNF. בשורה התחתונה, היסטוריה משפחתית של דלקת מפרקים שגרונית אינה מספיקה בכדי להביא לשינוי בהחלטה הקלינית.
Ann Rheum Dis 2015
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!