חלק לא מבוטל מהמטופלים עם ממאירות מתקדמת-מקומית של הוושט לעיתי ם קרובות שורדים במשך חמש שנים, ולאחר פרק זמן זה, רק חלק קטן מהם מצויים בסיכון להישנות הממאירות. מהנתונים החדשים שהוצגו במהלך הכנס השנתי ה-95 מטעם ה-American Association for Thoracic Surgery עולה כי חמש שנים לאחר ניתוח לכריתת הוושט, 140 מבין 355 מטופלים שרדו, עם שיעורי הישרדות אבסולוטיים של 39% לאחר חמש שנים. ממצאים אלו משקפים ככל הנראה את השיפור בקביעת שלב המחלה, השיפור בטיפול הניתוחי והטיפול הבתר-ניתוחי, ויישום נרחב של גישות טיפול משולבות.
החוקרים ערכו מחקר רטרוספקטיבי של הרשומות הרפואיות של 356 מטופלים עם ממאירות מתקדמת-מקומית של הוושט, עם מחלה בשלב cT2N0 ומעלה, לאחר ניתוח כריתת וושט בין ינואר 1988 ועד ספטמבר 2009.
בקבוצה זו, למעלה משני-שליש (246 חולים) אובחנו עם אדנוקרצינומה ו-50% (179 חולים) קיבלו טיפול ניאו-אדג’וונטי.
הישנות מחלה תועדה ב-192 חולים, כאשר כמחצית מהמקרים היו בשנה הראשונה (101, 53%), 23% היו בשנה השניה (45 חולים), 14% בשנה השלישית (27 חולים), 4% בשנה הרביעית (7 חולים), 2% בשנה החמישית (4 חולים) ו-4% לאחר חמש שנים (8 חולים).
בקרב 140 החולים הללו, שיעורי ההישרדות הכוללים לאחר שבע שנים עמדו על 86%, לאחר עשר שנים עמדו על 70% ולאחר 15 שנים שיעורי ההישרדות עמדו על 51%. שיעורי ההישרדות הספציפיים לממאירות, שנקבעו החל מחמש שנים לאחר הניתוח ועד לתמותה עקב סרטן וושט, עמדו על 88% לאחר שבע שנים ו-84% לאחר עשר שנים.
מבין 140 החולים ששרדו לאחר חמש שנים ב-23% תועדה הישנות של המחלה. מרבית ההישנויות אירעו במהלך חמש השנים הראשונות לאחר הניתוח (24 מבין 32 חולים), כאשר יתר המקרים אובחנו מאוחר יותר.
חולים שפיתחו הישנות קיבלו טיפולים שונים, כולל כימותרפיה, כריתה ניתוחית או כימותרפיה וקרינה ו-11 שרדו לפחות חמש שנים לאחר הטיפול, בעוד ששישה לא סבלו ממחלה בעת המעקב האחרון. בסיכומו של דבר, כשליש מהמטופלים בתת-קבוצה זו שרדו לאחר עשר שנים, עם סך כולל של 20 מקרי תמותה עקב הישנות ממאירות של הוושט.
הסיכון השנתי להישנות עמד על 1.4% בשנה עד עשר שנים כאשר שיעורי ההישרדות הספציפיים לממאירות התייצבו. כאשר החוקרים בחנו גורמים המנבאים תמותה והישנות, גורמים הקשורים בגידול עדיין היו בעלי חשיבות רבה. למרות מרחק של חמש שנים מהניתוח, מאפיינים של הגידול עדיין זוהו כגורמים המנבאים המשמעותיים ביותר להישנות או תמותה. גורמים בלתי-תלויים שניבאו הישרדות ארוכת טווח כללו מצב תפקודי טוב, כריתה מלאה, העדר גרורות בבלוטות וכריתה R0.
מנתונים אלו עולה כי מטופלים ששרדו ממאירות של הוושט נדרשים למעקב של לפחות עשר שנים לאחר הניתוח, לאור הסיכון המתמשך להישנות המחלה. חשוב מכך, נראה כי המעקב אינו עקב, שכן 11 חולים קיבלו טיפול בשל הישנות סרטן הוושט ושרדו לפחות חמש שנים לאחר הטיפול בהישנות.
מתוך הכנס השנתי ה-95 מטעם ה-American Association for Thoracic Surgery
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!