מתוצאות מחקר חדש עולה כי קיים קשר פרדוקסאלי בין הסתיידות עורקים כליליים ובין נפח הנגע הטרשתי במטופלים הנוטלים טיפול בסטטינים. מהנתונים עולה כי סטטינים, ובעיקר סטטינים פוטנטיים, למעשה מעודדים הסתיידות כלילית למרות נסיגה של נפח הנגע הטרשתי בעורקים הכליליים.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי טיפול בסטטינים עשוי להביא לנסיגה של הנגע הטרשתי בעורקים הכליליים ולהפחית את הסיכון לאירועים קליניים. למרות שמחקרים קדם-קליניים הציעו כי לסטטינים עשויים לעודד הסתיידות בתנאי מעבדה, עדיין לא ברור אם סטטינים עשויים להשפיע על הסתיידות עורקים כליליים בגוף החי. במסגרת המחקר הנוכחי הם בחנו את השינויים בנפח הנגע הטרשתי הכלילי ומדדי סידן במשתתפים שטופלו בסטטינים בעצימות גבוהה, סטטינים בעצימות נמוכה ואלו שלא טופלו בסטטינים.
מדובר בניתוח פוסט-הוק ברמת המטופלים שכלל נתונים משמונה מחקרים פרוספקטיביים אקראיים עם סדרת בדיקות אולטרה-סאונד תוך-כלחי, שינויים עוקבים באחוז נפח הנגע הטרשתי ומדדי סידן בחולים עם מחלת עורקים כלילית.
מהתוצאות עולה קשר בין טיפול בסטטינים בעצימות גבוהה ובין נסיגה באחוז נפח הנגע הטרשתי מתחילת המחקר, בעוד שהן במשתתפים תחת טיפול בסטטינים בעצימות נמוכה והן במשתתפים שלא טופלו בסטטינים נקשרו עם התקדמות אחוז הנפח הנגע הטרשתי. עוד תוארה עליה משמעותית במדדי סידן מתחילת המחקר בכל הקבוצות, שינוי שלא ניתן היה לקשור עם עצימות הטיפול בסטטינים. לא תואר מתאם בין השינוי במדדי סידן ובין רמות ליפופרוטאינים ו-CRP באף אחת מקבוצות המחקר.
החוקרים מסכמים וכותבים כי ללא תלות בהשפעתן על נסיגת הנגע הטרשתי, הטיפול בסטטינים מעודד הסתיידות של הנגע הטרשתי. ממצאים אלו עשויים לסייע בהבנת אופן ייצוב הנגע הטרשתי עם טיפול בסטטינים, מעבר להשפעת הטיפול התרופתי על נסיגת הנגע הטרשתי.
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!