בהמשך לדיווח על המחלוקת בין האגודה לגיל המעבר והאיגוד לרפואת המשפחה אשר עליו דיווחנו מוקדם יותר היום , אנו מביאים כאן כעת את התגובה המלאה של האגודה לגיל המעבר כפי שהועברה אלינו ע”י משרד יחסי הציבור רות שקדי: 

“חברי האגודה לגיל המעבר זועמים על המלצת איגוד רופאי המשפחה שאינו אמון על רפואת גיל המעבר. להודעת ראשי האיגוד לא קדמה כל התייעצות, עם מובילי הדעה מקרב רופאי האגודה הישראלית לגיל המעבר ולא נערך כל דיון מקצועי, על המלצה שמשמעותה המיידית היא גרימת נזק רב לכ700,000 נשים בגילאים הרלוונטיים בישראל.

הודעת האיגוד כוללת דיווח שיכול להטעות לגבי הסיכון. כותבים נציגי רופאי המשפחה, כי נמצאה עליה בשכיחות סרטן השד ב- 2 מקרים לכל 1000 מטופלות, והכוונה למשך כל תקופת  11 השנים. כאשר בתוצאות המאמר מדווח על עלייה זעומה של 1.3 מקרים ל -10.000 מטופלות לשנה, שזו הדרך המקובלת להציג תוצאות מחקריות.

המלצה מהסוג שניתנה ע”י ראשי איגוד רפואת המשפחה, לא ניתנה ע”י אף איגוד בינלאומי בעולם. לא רופאי גיל המעבר ולא אנדוקרינולוגים, קרדיולוגים, או אפילו אונקולוגים. אף אחד מהם לא יצא בהצהרה כזו שמשמעותה נזק משמעותי ביותר לנשים. המלצתם היא על דעתם בלבד ולא משקפת את דעת המומחים בשטח.

קיימים כללים מקובלים, בכל העולם, כיצד לתת טיפול הורמונאלי בצורה שמקטינה סיכון למינימום עם תועלת רבה. האגודה לגיל המעבר אימצה כללים אלה והתאימה אותם למטופלות בארץ. משום מה קיימת התנגדות בקרב מובילי הדעה, מבין רופאי המשפחה לדון וליישם כללים אלה. אחת התוצאות של מצב זה היא ההמלצה הזו שפוגעת באורח  משמעותי בבריאותן ואיכות חייהן של הנשים, ותורמת ליצירת אי אמון בין הנשים לרופאיהן.

גיל המעבר הוא עיקר עיסוקם הרפואי של הרופאים הגיניקולוגים שמומחים לנושא. רופאים אלו נוכחים ומתעדכנים תדיר, בכנסים בעולם ובישראל, כותבים ולוקחים חלק במחקרים בנושא, ומאיישים מרפאות גיל המעבר בכל הארץ.   

לא יעלה על הדעת, שדווקא רופאי המשפחה שאמורים להיות אמונים על איכות החיים של מטופליהם, מוכנים להקריב אותה על סיכון של מקרה אחד של סרטן השד ל 10.000 !! נשים.  אין זה הוגן לצאת בהצהרה חד צדדית שמשקפת דעה אחת ולבלבל את המטופלות. הנשים צריכות לדעת שיש מגוון דעות ולא ניתן “לחסל” נושא רפואי שלם בשל מאמר אחד, או אג’נדה אישית של מובילי הדעה.

מאז פרסומו של מחקר ה – WHI התבררו המגבלות הקשות של מחקר, המטילות  ספק במהימנותו בהתייחס לקבוצת הנשים הרלוונטית לטיפול. (גיל הנשים במחקר עמד על  63 בממוצע או 18 שנה לאחר הפסקת המחזור, סוג התרופות ובעיקר ההבדל העקרוני בין מתן אסטרוגן יחד עם פרוגסטרון ספציפי לעומת מתן אסטרוגן בלבד). פרופ’ רוברט לנגר, מהחוקרים הראשיים של המחקר, התארח בארץ לפני מספר חודשים והודה כי ה- WHI  הטעה נשים ורופאים וגרם לנזק לקבוצה גדולה של נשים. למרות זאת מוסיפים חוקרי ה WHI לפרסם נתונים מהמחקר.  הפרסום הנוכחי מדבר על עליה מזערית בתמותה מסרטן השד ב-1.3 מקרים ל-10.000 מטופלות לשנה, וגם הוא אצל נשים שנטלו אסטרוגן ופרוגסטרון מסוג פרמריל, שאינו משווק יותר בעולם ובישראל. יתירה מזו, העלייה נצפתה רק אצל נשים שנטלו טיפול לפני המחקר ולא אצל נשים שהחלו טיפול הורמונלי בתקופת המחקר.

צריך לזכור שמחקר ה WHI הוכיח שאצל נשים שנטלו אסטרוגן בלבד לא זו בלבד שלא הייתה עליה בשכיחות סרטן השד, אלא אפילו ירידה. המחקר, כנראה, במגמתיות בולטת לא מציין את התוצאות לגבי קבוצת נשים זו , ויש לשער שלאחר 11 שנה הירידה בשכיחות המחלה אצל מטופלות האסטרוגן בלבד היתה משמעותית יותר מאשר בפרסום הראשון.

למרות העובדות הללו יצא איגוד רופאי המשפחה בהמלצה גורפת לרופאיו לא לתת טיפול הורמונלי לנשים בגיל המעבר. הכוונה היא לכל הנשים, לכל סוגי הטיפולים, כל סוגי המינונים, וכל סוגי הצרופים, עם או בלי פרוגסטרון.

המלצות האגודה הישראלית לגיל המעבר לנשים בישראל, התואמות את ההמלצות של האגודות בעולם, נותרו כשהיו לאחר פרסום המחקר. טיפול הורמונלי מומלץ לנשים בגיל המעבר הסובלות מתסמיני גיל המעבר. בדרך כלל לפרק זמן של כ 5 שנים בלבד. המינון המומלץ הינו המינון המינימלי האפקטיבי.

הורמונים חלופיים מדור חדש, הניתנים כיום לנשים בישראל הם בעלי מינון אסטרוגן נמוך בכחצי ויותר מהמינון שנחקר ב- WHI ומינון הפרוגסטרון נמוך בכרבע מהמינונים הקודמים. ”

עד כאן ההודעה. בשיחה עם פרופ’ קפלן, שאלנו האם למעשה בסופו של דבר אין ההמלצות לטיפול הורמונלי של האיגוד לרפואת משפחה ושל האגודה מהאגודה לגיל המעבר דומות (טיפול במצבים סימפטומטים בלבד, משך זמן מינימלי, מינון מינימלי) השיב פרופ’ קפלן שיש הבדל מרכזי אחד שכן נקודת המוצא של האיגוד לרפואת משפחה היא שאין לטפל טיפול הורמונלי אלא אם כן התסמינים קשים וחמורים ביותר, בעוד שנקודת המוצא של האגודה לגיל המעבר היא שיש מקום לשקול טיפול (אמנם גם טיפול קצר ככל האפשר ובמינון הנמוך האפשרי) כאשר קיימים סימפטומים הפוגעים באיכות החיים של המטופלת. בנוסף הדגיש פרופ’ קפלן כי:

• 
  
  הפרוגסטרונים שבהם השתמשו במחקר המדובר שונים מאלה שבשימוש כיום


• 
  
  המחקר מ-JAMA למרות היותו גדול בעייתי מבחינת המינונים שניתנו, וגיל המטופלות (המלצות האגודה הן לטפל בנשים צעירות יחסית הסובלות מתסמיני גיל המעבר ולא כאלה שכבר מעבר לגיל זה, כפי שהיו במחקר)


• 
  
  ההגדרה של “סימפטומים קשים” יכולה להיות מאוד אינדבדואלית ולכן גם הטיפול שניתן ע”י גינקולוגים הוא אישי ובהתאם לסימפטומים ולהעדפות המטופלות.


• 
  
  ניתוח המימצאים לעומק מראה שנשים רבות מרוויחות מהטיפול כשניתן למי שזקוקות לו ובאופן הנכון.