מאת ד”ר בן פודה שקד

ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון מרץ של ירחון Journal of the American Medical Association (JAMA) עולה כי יתכן והגנה על הקהילה מפני שפעת עונתית ניתנת להשגה על ידי חיסון ילדים בגילאי 3 עד 15 שנים בלבד.

החוקרים מסבירים כי שפעת הינה גורם עיקרי לתחלואה ולתמותה, וכי עומדת בבסיסם של כמאתיים אלף אשפוזים ו-36,000 מקרי תמותה מדי שנה בארצות הברית לבדה. נראה לדבריהם כי ילדים ומתבגרים ממלאים תפקיד מרכזי בהעברת הנגיף. לפיכך, חיסון סלקטיבי של ילדים ומתבגרים כנגד שפעת עונתית עשוי לבלום את התפשטות הנגיף ולהגן על אלו שאינם מחוסנים, הם מציעים.

על מנת להתגבר על הקושי שבהקצאה אקראית של אוכלוסיות שלמות, בחרו החוקרים למקד את מחקרם ביישובים קנדיים כפריים של אנשי ה-Hutterite, קהילה בעלת אמונה אנאבפטיסטית, המאופיינת בחברה קרובה וסגורה. תקופת המעקב נמשכה בין חודש דצמבר 2008 וחודש יוני 2009, ונכללו במחקר 947 ילדים בגילאי 36 חודשים עד 15 שנים, הגילאים בהם ילדים אלו לומדים בבתי הספר של הקהילה. 49 יישובים הוקצו אקראית לקבל את החיסון כנגד שפעת עונתית, או לחילופין חיסון כנגד הפטיטיס A (קבוצות הביקורת), כשהילדים בגילאים האמורים היו היחידים שחוסנו. פעוטות מתחת לגיל 36 חודשים ובוגרים מעל גיל 15 שנים לא קיבלו חיסונים אלו.

בישובים בהם הוחלט לבצע את החיסונים לשפעת, קיבלו את החיסון בממוצע 83% (טווח, 53-100%) מהילדים הבריאים (כך ב-502 ילדים). באופן דומה, 79% (טווח, 50-100%) מהילדים הבריאים (445 ילדים בסך הכל) קיבלו את החיסון כנגד הפטיטיס A באילו מהיישובים שנבחרו לשמש כקבוצות ביקורת. ההידבקות בשפעת אושרה באמצעות בדיקת Reverse transcriptase Polymerase Chain Reaction (rtPCR).

החוקרים מדווחים על שיעור גבוה של מקרי שפעת שנרשמו בקהילות ששימשו כקבוצות ביקורת בההשוואה לאלו בהן הילדים חוסנו כנגד הנגיף. מבין אלו שלא חוסנו, 3.1% (39 מבין 1,271) נבדקו בשפעת ביישובים בהם הילדים חוסנו כנגד המחלה, וזאת לעומת 7.6% (80 מבין 1,055) אשר לא חוסנו ונבדקו בשפעת ביישובים בהם הילדים חוסנו כנגד הפטיטיס A. מידת היעילות של ההגנה שסיפק החיסון עבור אלו שלא חוסנו עמדה על 61% (95% CI = 8-83%; p = 0.03).

בקרב כל הנבדקים, לרבות אלו שלא קיבלו חיסון כלשהו ואלו שכן, 4.5% (80 מבין 1,773) מתושבי היישובים בהם בוצעו חיסונים כנגד שפעת נבדקו במחלה. לעומתם, בקרב תושבי היישובים בהם בוצעו חיסונים כנגד הפטיטיס A, 10.6% (159 מבין 1,500) נבדקו במחלה. לפיכך, מסיקים החוקרים כי שיעור ההגנה הכולל של החיסון עמד על 59% (95% CI = 5-82%; p = 0.04). לא נרשמו תופעות לוואי בקרב הילדים שחוסנו.

לדברי החוקרים, השיעור הנמוך יותר של מקרי השפעת הינו ככל הנראה הדות למניעת התפרצויות, כשביישובים בהם בוצעו חיסונים כנגדה נצפו כמחצית ממספר המקרים שנצפו ביישובים בהם בוצעו חיסונים כנגד הפטיטיס A. 

בין מגבלות המחקר מזכירים החוקרים את היעדר החיסונים לילדים בגיל שבין שנתיים לשלוש שנים, דבר שעשוי היה להוביל לתת-הערכה של גודל שיעור ההגנה שמספק החיסון. בנוסף, הם מציינים כי שלושה מבין 49 היישובים שהוקצו אקראית נשרו מהמחקר טרם השלמתו.

החוקרים מסכמים כי ממצאי מחקרם זה מספקים ראיות התומכות בחיסון סלקטיבי של ילדים בגילאי בית הספר על מנת לצמצם את ההתפשטות של מחלת השפעת. הם מוסיפים כי במצבים בהם ישנן הגבלות בכמות החיסונים או בהעברתם, עשוי הדבר להיות מועיל במיוחד באם יחוסנו ילדים בצורה סלקטיבית במטרה לצמצם את ההעברה הקהילתית של הנגיף.

מומחה בתחום אשר נתבקש להגיב לפרסום הדברים טוען כי העובדה שהמחקר נערך בקרב קולוניות מסוגרות מעלה ספקות לגבי השלכותיו האפשריות לגבי האוכלוסייה הכללית, ונדרשים לפיכך מחקרים נוספים בעניין זה. המומחה מסביר כי ‘חסינות העדר’ (herd immunity), מונח שפירושו חיסון חלק מהחברה לטובת מרביתה, דורש על פי רוב כי 80% מהאוכלוסייה תחוסן. הוא משבח את המחקר הנוכחי על כך שמדגים כי שיעור נמוך יותר עשוי להשיג חסינות עדר בנסיבות מסוימות, ומוסיף כי חיסון של ילדים ומתבגרים בלבד הינה שיטה יעילה יותר להגן על קהילה, מאחר ואלו הולכים לבתי ספר. קשה יותר לדאוג לחיסונם של מבוגרים העובדים, קשישים או אנשים שאינם מאמינים בחיסון, מאשר לבצע את החיסונים בבתי הספר, הוא טוען.

JAMA. 2010;303:943-950

לידיעה במדסקייפ