משפחה

האם פעילות גופנית משפרת את סיכויי ההישרדות של גברים עם סרטן המעי הגס והרקטום? ( Archives of Internal Medicine)

בגברים עם היסטוריה של סרטן מעי גס ורקטום לא-גרורתי תועד קשר בין פעילות גופנית רבה ובין ירידה בסיכון לתמותה ספציפית וכוללת על-רקע סרטן מעי גס ורקטום, כך עולה מתוצאות מחקר חדש שפורסם ב-Archives of Internal Medicine.

לדברי החוקרים, למרות שבחולים פעילים גופנית תועד סיכון נמוך יותר להתפתחות סרטן מעי גס ורקטום, לא נערכו מחקרים רבים להערכת התועלת של פעילות גופנית בחולים ששרדו את הממאירות הנפוצה.

החוקרים נשענו על נתוני מחקר Health Professionals Follow-up Study להערכת שיעורי התמותה הכוללים והספציפיים על-רקע סרטן מעי גס ורקטום, בהתאם לרמת הפעילות הגופנית לאחר האבחנה. מדגם המחקר כלל 668 גברים עם היסטוריה של סרטן מעי גס ורקטום בשלב I עד III, ללא גרורות נראות בעת האבחנה. גברים שמתו בתוך 6 חודשים מהערכת הפעילות הגופנית לאחר האבחנה לא נכללו במחקר.

למעלה ממחצית מהגברים במחקר (50.4%) הקפידו על פעילות גופנית התואמת ל-18 MET (Metabolic Equivalent Task) בכל שבוע, או יותר. החוקרים זיהו קשר מובהק בין פעילות גופנית מוגברת ובין שיעורים נמוכים יותר של תמותה על-רקע סרטן מעי גס ורקטום (p=0.002) ושיעורי תמותה כוללים נמוכים יותר (p<0.001). בהשוואה לגברים שעסקו בפעילות גופנית מקבילה ל-3 MET ומטה בכל שבוע, באלו שעסקו בפעילות גופנית של מעל 27 MET בשבוע יחס הסיכון לתמותה על-רקע סרטן מעי גס ורקטום עמד על 0.47 (95% CI = 0.24-0.92). גיל, שלב המחלה, BMI, שנת האבחנה, מיקום הגידול ופעילות גופנית לפני האבחנה, לא השפיעו על התועלת של פעילות גופנית.

בקרב גברים עם היסטוריה של סרטן מעי גס ורקטום, ללא-גרורות, נראה כי קיים קשר בין פעילות גופנית רבה יותר ובין סיכון נמוך יותר לתמותה ספציפית וכוללת על-רקע סרטן מעי גס ורקטום.

מגבלות המחקר כוללות העדר נתונים אודות הישנות ממאירויות מעבר לסיבה לתמותה, העדר נתונים בנוגע לטיפול, מדגם הומוגני ואפשרות לערפול על-רקע מחלות-רקע וגישה לשירותי בריאות. בנוסף, הנתונים היו מוגבלים לפעילות גופנית בשעות הפנאי ולא כללו פעילות גופנית תעסוקתית.

התוצאות מספקות תמיכה נוספת לחשיבות פעילות גופנית לאחר אבחנת סרטן מעי גס ורקטום.

במאמר מערכת שהתייחס לממצאי המחקר נכתב כי מצטברות עוד ועוד עדויות המעידות על חשיבות אורח חיים פעיל. הכותבים טוענים כי חשוב מאוד להבין טוב יותר את הבסיס לתועלת של פעילות גופנית בחולים עם סרטן מעי גס ורקטום.

Arch Intern Med. 2009;169:2102-2108, 2124-2127

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה