מאת ד”ר בן פודה שקד 

ממחקר ארוך טווח חדש אשר פורסם בגיליון נובמבר של ירחון Journal of Neurology, Neurosurgery and Psychiatry, בוצע בנשים הסובלות מטרשת נפוצה (Multiple Sclerosis, MS) ובעלות משך ממוצע של מחלתן של 18 שנים, עולה כי היריון עשוי להיות קשור בקצב איטי יותר של התקדמות המחלה.

החוקרים טוענים  כי בהתבסס על ממצאיהם וממצאי מחקרים קודמים, לא סביר כי ישנה השפעה שלילית ארוכת טווח של לידה לאחר הופעת המחלה על המוגבלות הנגרמת ממנה. לעומת זאת, הם מעידים כי תתכן השפעה מועילה על כך.

החוקרים מסבירים כי טרשת נפוצה מתרחשת יותר בנשים מאשר בגברים, וכי רבים מנשים אלו מצויות בגיל הפוריות. לפיכך, המטופלות עומדות פעמים רבות בפני דילמות הקשורות בהיריון. במונחים של תוצאות קצרות טווח, מחקרים הראו כי הישנויות נוטות להופיע פחות בעת היריון, ובמיוחד בשליש בשלישי, ולעלות פי 3 בשלושת החודשים שלאחר הלידה, אם כי לא נצפתה השפעה על התקדמות הפגיעה התפקודית, לפחות בשנתיים שלאחר הלידה.

לדברי החוקרים, טרם ישנה תשובה לשאלה שמא היריון הינו בעל השפעה ארוכת טווח על מידת המוגבלות הנגרמת מהמחלה, אולם מחקרים מציעים כי קיים סיכון נמוך יותר למהלך פרוגרסיבי ומהלך איטי יותר למוגבלות בקרב נשים אשר הרו לאחר הופעת הטרשת הנפוצה.

במחקרם זה, עשו החוקרים שימוש במבנה של מחקר חתך על מנת לבחון 330 נשים החולות בטרשת נפוצה. מתוכן, 80 היו נשים ללא ילדים, 170 היו נשים עם ילדים שנולדו טרם הופעת המחלה, 61 היו נשים עם ילדים שנולדו לאחריה, ול-19 נשים היו ילדים שנולדו הן טרם הופעת המחלה והן לאחריה.

התוצאות בהן בחרו החוקרים להתמקד כללו את משך הזמן מהופעת המחלה ועד להגעה לציון 6 במדד ה-Expanded Disability Status Scale (EDSS), המעיד על צורך במקל הליכה או קביים על מנת ללכת מרחק של 100 מטרים. ערך סף זה של ציון 6 במדד ה-EDSS נקבע מאחר ומשמש לעיתים תכופות על מנת להעריך חולי MS והינו מקובל כאבן דרך בעלת משמעות קלינית מבחינת ההגבלה התפקודית.

לאחר משך מחלה ממוצע של 18 שנים, מצאו החוקרים כי 55% מהמשתתפות הגיעו לציון EDSS של 6 נקודות. עקומות השרידות מראות שינוי משמעותי במשך הזמן שנדרש להגעה לציון זה בין נשים ללא ילדים לאחר הופעת ה-MS ובין נשים עם ילדים לאחריה, לטובת אלו האחרונות, מדווחים החוקרים.

תוך תקנון לגיל המטופלות בעת הופעת התסמינים, מצאו החוקרים כי אלו עם ילדים שנולדו רק לאחר הופעת התסמינים הראו סיכון נמוך יותר של התקדמות לציון 6 במדד ה-EDSS בהשוואה לנשים לאל ילדים. באופן דומה, חולות MS אשר ילדו בכל נקודת זמן כלשהי הראו סיכון נמוך יותר לעומת אלו שנותרו ללא ילדים.

מגמה דומה נצפתה עבור גיל החולה בעת הגעתה לציון 6 במדד ה-EDSS. לדברי החוקרים, נשים אשר לא ילדו ילדים לאחר הופעת התסמינים החלו להתקדם לערך סף זה תוך 13-15 שנים לעומת 22-23 שנים באלו שילדו ילדים. על מנת לתקנן להשפעה של גיל החולה בעת הופעת המחלה, ביצעו החוקרים ניתוח דומה גם בקרב נשים מתחת לגיל 30, ושוב נצפתה מגמה דומה.

תוצאות המחקר מעידות כי נשים הסובלות מטרשת נפוצה אשר ילדו ילד אחד או יותר לאחר הופעת מחלתן עשויות להראות מהלך מחלה שפיר יותר. יתרה מכך, מוסיפים החוקרים, נשים אשר ילדו בכל נקודת זמן כלשהי היו בעלות הגבלה תפקודית נמוכה יותר לעומת אלו שלא ילדו כלל.

החוקרים מבהירים כי המנגנונים העומדים בבסיס השפעה זו של לידה על מהלך מחלת הטרשת הנפוצה אינם ברורים, אולם הם משערים כי עשויים להיות קשורים בתפקודם של הורמוני המין. לחילופין, יתכן והעניין קשור בגורמים של אורח חיים, כגון הרגלים תזונתיים, רמות פעילות או צריכת ויטמין D אשר ככלל מושפעים לטובה על ידי היריון.

מומחית בתחום ב-American Academy of Neurology אשר נתבקשה להגיב לפרסום הדברים, תיארה את המחקר הנוכחי כ’מרתק’. לדבריה, המחקר בפירוש מצביע על מהלך מחלה שפיר יותר בקרב נשים היולדות בהשוואה לאלו שאינן יולדות. עם זאת, לא ברור לטענת המומחית מה קדם למה- האם הנשים שילדו היו אכן בעלות מהלך שפיר יותר, או שמא אלו עם מהלך שפיר יותר נטו לעשות יותר ילדים. בנוסף, לא ברורה השפעתם של אמצעי מניעה בהקשר זה.

המומחית מוסיפה כי המחקר הנוכחי הינו ארוך טווח באופן יחסי, וכי החל עוד הטרם השימוש הנרחב בטיפולים המשנים את מהלך המחלה הקיימים כיום. יהיה מעניין לפיכך לנסות ולהסיק מממצאי מחקר זה על המקום בו עשויות המטופלות להיות עם טיפול אגרסיבי יותר של שינוי מהלך המחלה, היא מציעה.

לידיעה במדסקייפ