זריקות תוך אוקולרים של ranibizumab, שהוא אנטגוניסט של VEGF (vascular endothelial growth factor), מורידות עובי foveal ומשפרות דיוק ראייה במטופלים עם DME (diabetic macular edema), כך עולה ממחקר בגודל קטן.
לדברי החוקרים התוצאות מרשימות, אך הם לא ידעו מה היתרונות לטווח הארוך של התרופה, עד שהם יתחילו מחקר קליני גדול יותר.
היפוקסיה רטינלית נחשבת כבעלת תפקיד מפתח בהתפתחות DME, כך עולה מדו”ח, שפורסם במהדורת דצמבר של The American Journal Ophthalmology. יתרה מכך, לפחות חלק מהאפקט מתווך דרך עליה בביטוי של VEGF, שידוע כגורם לחדירות ווסקולרית. על כן, טיפולים החוסמים את VEGF יכולים בפוטנציאל לשפר את התוצאות של DME.
מחקרים קודמים הראו, ש- ranibizumab יעיל נגד ניאו ווסקולריזציה כורואידלית בשל AMD (ניוון מקולרי הקשור לגיל). במחקר הנוכחי, החוקרים בדקו את האפקטים של החומר בקרב 10 מטופלים עם DME. לנבדקים ניתנו זריקות תוך אוקולריות של 0.5 mg של ranibizumab בנקודת ההתחלה ושוב לאחר 1, 2, 4 וחצי שנה.
לאחר 7 חודשי מעקב, הופיעה ירידה משמעותית בעובי ה- foveal. באותו זמן, דיוק הראייה הממוצע השתפר מ-28.1 ל-40.4 אותיות (p = 0.005), או מ-20/80 ל-20/40. זריקות תוך אוקולריות נסבלו היטב ולא היו קשורות עם תופעות לוואי מקומיות או סיסטמיות.
החוקרים מסכמים ואומרים, שהם חשדו במשך זמן מה, שהיכולת של ranibizumab “לסגור” את האיתות של VEGF תעשה את העבודה היות וסביר מאוד ש-VEGF הוא הפושע כשמדובר ב-DME.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!