15/9 – היענות ירודה לטיפול בחסמי ביתא לאחר התקף לב (Am Heart J)  

מחקרים רבים הוכיחו את חשיבות הטיפול בחסמי ביתא לאחר התקף לב ושיפור התוצאות בטווח הרחוק, אולם, למרות זאת, מחקר זה מצא כי מרבית החולים מפסיקים את הטיפול לאחר מספר חודשים. יתרה מזאת, נראה כי עלות התרופות אינה מהווה גורם חשוב בהיענות הירודה לטיפול, מאחר שלכל המשתתפים במחקר היה ביטוח רפואי.

ההערכות שקיימת בעייה על המשך ההיענות לטיפול בחסמי ביתא הביאו את החוקרים לערוך מחקר לבדיקת ההיצמדות להוראות הטיפול בחסמי ביתא בקרב 17,035 חולים ששרדו לפחות שנה אחת לאחר התקף לב עם כיסוי ביטוח רפואי.

בשנה שלאחר השחרור מבית החולים, רק 45% מהחולים המשיכו את הטיפול בחסמי ביתא, שהוגדר כבקשה למרשמים למשך לפחות 75% מהימים. שיעורי ההיצמדות לטיפול ירדו באופן דרמטי בתקופה שבין 30 ו-90 יום מהשחרור.

החוקרים טוענים כי ייתכן והסיבה לאי-מילוי הוראות הטיפול נובעת מכך שהחולים אינם זוכרים את הוראות הטיפול עם השחרור מבית החולים. הם מוספים כי הדבר אינו מפתיע, בהתחשב בכך שהחולים מופצצים במידע עם שחרורם מבית החולים.

בנוסף, ייתכן ונושאי תקשורת משחקים תפקיד, אם הרופא המטפל בבית החולים אינו אותו רופא האחראי למעקב.

החוקרים עורכים כרגע מחקר להערכת התערבויות שנועדו לשפר את ההיצמדות לטיפול בטווח הארוך. מרכיב עיקרי הוא בהטלת תפקיד אקטיבי יותר על רוקחים, כדי שיבטיחו שהחולים ימלאו אחר המלצות המרשמים.

Am Heart J 2006;152:454.e1-454.e8.

16/9 – שתיית תה ירוק מורידה שיעורי תמותה הקשורים ל-CVD (מתוך JAMA)   

במחקר שפורסם במהדורת ספטמבר של JAMA, בו השתתפו יותר מ-40,000 נבדקים ביפן , נמצא כי שתיית תה ירוק מורידה משמעותית את מקרי המוות מ-CVD (cardiovascular disease) וכן את מקרי המוות מכל הסיבות, בעיקר בנשים. עם זאת, לצריכת תה ירוק לא הייתה השפעה מועילה על התמותה מסרטן.

הסיבה לסתירה בין האפקטים על תמותה מ- CVD ועל תמותה מסרטן במחקר הנוכחי איננה ברורה. עדות ממחקרים, שנעשו in-vitro בבעלי חיים, מצביעה על כך ששתיית תה ירוק יכולה לעכב תהליכים קרצינוגנים ותהליכים הקשורים ל-CVD. אך מחקרים אפידמיולוגים, שנעשו לאחרונה, הראו כי צריכת תה ירוק קשורה לירידה בפרופילי הסיכון הקרדיווסקולרי, לעומת זאת כמעט ולא הודגם מידע בנוגע לקשר בין צריכת תה ירוק וסרטן במקומות שונים. תוצאות המחקר הנוכחי היו עקביות עם תוצאות של מחקרים אפידמיולוגים אלו.

כמעט כל היפנים צורכים תה ירוק כאחד המשקאות הכי אהובים עליהם. מטרת המחקר הייתה לבדוק את הקשר בין צריכת תה ירוק ובין תמותה מכל הסיבות, תמותה בשל CVD ותמותה בשל סרטן במדגם גדול של אוכלוסייה, שכלל 40,530 נבדקים.

נמצא כי בהשוואה לנבדקים ששתו פחות מכוס אחת של תה ירוק ביום, לאלה, ששתו 5 או יותר כוסות של תה ירוק ביום, הסיכון לתמותה מכל הסיבות היה נמוך ב-16% (במהלך 11 שנות מעקב) ושיעור תמותה בשל CVD, נמוך ב-26% (במהלך 7 שנות מעקב).

JAMA. 2006;296:1255-1265 

18/9 – הפרעות חרדה בדרך כלל לא מטופלות על ידי טיפולים מוכחים (מתוך Lancet)   

מסקירה שפורסמה במהדורת ספטמבר של Lancet, עולה כי רוב החולים עם הפרעות חרדה לא מקבלים טיפול מוכח המבוסס על עובדות אשר נבדק במחקרים.

על מנת להבין טוב יותר את הדיאגנוזה, האפידומיולוגיה, הפתוגנזה והטיפול בהפרעת חרדה, החוקרים חיפשו מאמרים רלוונטים ב-MEDLINE, ב- PSYCHINFO ובבסיסי נתונים אחרים.

כ-5% מהאנשים יחוו הפרעת חרדה בנקודה מסוימת בחיים שלהם. ההפרעה יכולה לגרום להגבלות תפקודיות חמורות ולהשפיע לרעה על איכות החיים.

להפרעת חרדה יש השפעה משמעותית מנקודת מבט חברתית, היא מעלה מאוד שימוש בשירותי בריאות והיעדרויות ממקום העבודה ומורידה את הפריון בעבודה.

מגוון חומרים פרמקולוגיים, בעיקר SSRI, וטיפול התנהגותי קוגניטיבי הוכחו כטיפולים יעילים בהפרעה זו, אך רק 19 עד 40% מהחולים מקבלים טיפול המבוסס על עדות מחקרית. החוקרים מדגישים כי הסיגול וההפצה של טיפולים אלה בקו הקדמי של הטיפול הרפואי צריכים להיות מטרות דחופות עבור קהילת הבריאות הציבורית.

Lancet 2006;368:1023-1032

19/9 – Sleep Apnea קשורה חזק לדיכאון (מתוך Archives of Internal Medicine)  

ממחקר זה שפורסם במהדורת ספטמבר של Archives of Internal Medicine, עולה כי ל- SRBD (Sleep-related breathing disorder) יש קשר חזק לדיכאון.

בהתבסס על ממצאים אלה, החוקרים ייעצו לחולים עם SRBD טיפול רפואי (טיפול של לחץ חיובי בדרכי האוויר באופן מתמשך) או מודיפיקציה התנהגותית של SRBD (ירידה במשקל) שיכולה לעזור להקל או למנוע גם את סימפטומי הדיכאון.

החוקרים גייסו נבדקים, שהועסקו בסוכנויות המדינה בני 30 עד 60 בשנת 1988. התכנון היה שהנבדקים יעברו פוליסומנוגרפיה במשך הלילה כל 4 שנים. במחקר השתתפו 1408 נבדקים עם 3203 מחקרי שינה.

דרגת ה-SRBD הוגדרה על פי אינדקס אפניאה-היפופניאה (כלום = 0 אירועים בשעה, מינימאלי = 1 עד 4 אירועים בשעה, קל = 5 עד 14 אירועים בשעה ובינוני או גרוע כ-15 או יותר אירועים בשעה). הערכת הדיכאון התבססה על סקאלת דיכאון המדווחת עצמית של Zung ושימוש בתרופות אנטי דיכאוניות.

החוקרים מצאו מגמה של מנה-תגובה משמעותיים של עליה בסיכון לדיכאון עם עליה בחומרת ה-SRBD. לאחר תקנון לגיל ולמין, ה-OR של דיכאון, כשהושווה עם אי קיום של הפרעת נשימה, היה 1.6 עבור SRBD מינימאלי, 2.0 עבור SRBD קל ו-2.5 עבור SRBD בינוני עד חמור.      .

Arch Intern Med 2006;166:1709-1715

20/9 – האם מגנזיום משפר את התפקוד הלבבי בחולי CAD? (מתוך Br J Sports Med)   

ממחקר זה עולה כי תוספת מגנזיום דרך הפה, משפרת את עקומת תפקוד קצב הלב בחולים עם מחלה קורונרית יציבה. תוספת מגנזיום משפרת את התפקוד האנדותליאלי, הסיבולת למאמץ, וכאבי חזה בעקבות מאמץ, בחולים עם מחלת לב קורונורית ( (CAD.

החוקרים בחנו את השפעות טיפול אורלי במגנזיום על קצב הלב בזמן מאמץ, כאינדיקציה בלתי-פולשנית לתפקוד הלבבי בזמן מאמץ ב-53 חולים עם מחלת לב קורונרית יציבה.

המשתתפים נחלקו באקראי לטיפול במגנזיום במינון 15 מ”מול, פעמיים ביום, או פלסבו, למשך חצי שנה. החוקרים מדדו את רמות VO2max, כיוון ודרגת הדפלקציה של עקומת קצב הלב, שתוארה כפקטור K<0 (דפלקציה כלפי מעלה), ואת מקטע הפליטה של חדר שמאל. כל המדדים הללו בתחילת המחקר, כולל רמות מגנזיום תוך-תאי, היו זהים בכל המשתתפים.

הטיפול במגנזיום הביא לעליה משמעותית ברמות מגנזיום בתוך התא, בהשוואה לפלסבו. kHR עלה באופן משמעותי בעקבות טיפול מגנזיום, בהשוואה לפלסבו, ויציאת מגנזיום מתוך התא עמדה בקורולציה משמעותית עם kHR בכל החולים. טיפול במגנזיום הביא לעליה משמעותית במדדי VO2max, בהשוואה לטיפול פלסבו (p<0.001).

החוקרים מסכמים וכותבים כי מתן מגנזיום הביא לירידה משמעותית במדדי LVEDD (Left Ventricular End Diastolic Diameter), ו-LVESD (Left Ventricular End Systolic Diameter), ועליה משמעותית ב-LVEF (Left Ventricular Ejection Fraction). לעומת זאת, בקבוצת הפלסבו לא נרשם כל שינוי.

Br J Sports Med 2006;40:773-778

22/9 – השפעת משך ואיכות השינה על איזון רמות הסוכר בחולי סוכרת (Arch Intern Med)   

מחקר זה מצא כי יש מקום לבחון את נושא שיפור משך ואיכות השינה במטרה לשפר את איזון רמות הסוכר בחולים עם סוכרת מסוג 2. מחקרים מעבדתיים ואפידמיולוגיים מצאו כי ירידה במשך השינה או איכות השינה עלולה להעלות את הסיכון של סוכרת. החוקרים בדקו אם שינה קצרה או איכות שינה גרועה קשורות באיזון רמות הסוכר באפריקאים-אמריקאים עם סוכרת מסוג 2.

החוקרים תישאלו 161 חולי סוכרת מסוג 2, כאשר המדדים הסופיים כללו את רמות Hemoglobin A1c (HbA1c) שהוצאו מהתיקים הרפואיים, איכות השינה נמדדה לפי סולם PSQI (Pittsburgh Sleep Quality Index), וחישוב חוסר השינה נערך לפי ההבדל בין משך השינה הרצוי ומשך השינה בפועל במהלך ימות השבוע.

משך השינה הממוצע עמד על 6.0 שעות, כאשר 71% מהמשתתפים סווגו כבעלי איכות שינה גרועה (PSQI>5).בחולים עם סיבוכי סוכרת, נמצא קשר ישר בין רמות הסוכר ובין חסר שינה, אך לא עם מדדי PSQI.

במשתתפים עם חסר של 3 שעות שינה בלילה, העליה הצפויה ברמות HbA1c עמדה על 1.1% מעל החציון. העליה הצפויה ברמות HbA1c עבור עליה של 5 נקודות בסולם PSQI עמדה על 1.9% מעל החציון.

החוקרים מסיקים כי משך ואיכות השינה הם פקטורים מנבאים משמעותיים של רמות HbA1c, שהוא מדד עיקרי לאיזון רמות הסוכר. בשילוב עם עדויות קיימות הקושרות בין חסך שינה ובין סיכון מוגבר של סוכרת, ממצאים אלו מצביעים על כך שיש לבחון את שיפור איכות ומשך השינה במטרה לשפר את איזון רמות הסוכר בחולי סוכרת מסוג 2.

Arch Intern Med. 2006;166:1768-1774

25/9 –  האם אנמיה היא גורם סיכון להדרדרות מנטלית בקשישים? (J Am Geriatr Soc.)   

מחקר חדש זה מצא כי לאנמיה השפעה שלילית על הבריאות הנפשית בקשישים. החוקרים מצאו קשר חזק ובלתי-תלוי, בין אנמיה קלה וסיכון מוגבר להפרעה בתפקוד ביצועי בנשים קשישות מהקהילה, שאינן סובלות מדמנציה, ללא מוגבלות גופנית.

החוקרים בדקו את יכולת התפקוד הגבוהה של נשים מבוגרות שהשתתפו במחקר Women’s Health and Aging Study II. המשתתפות במחקר היו בגילאי 70-80 שנים, עם מדד של 24 נקודות או יותר במבחן מיני-מנטל, ללא מוגבלות מתקדמת, שסבלו מקשיים בלא יותר מתחום אחד של התפקוד הגופני.

במחקר נכללו 364 נשים עם רמות המוגלובין של 10 גרם לד”ל ומעלה, ומצב תפקוד ביצועי ידוע. החוקרים הגדירו שלוש רמות להשלמת מבחנים תפקודיים, מהטובה ביותר, לבינונית, לגרועה ביותר, וחישבו את ההבדלים.

מהתוצאות עולה כי אחוז הנבדקים עם רמת התפקוד הנמוכה ביותר היה הגבוה ביותר מבין המשתתפות עם אנמיה. שכיחות אנמיה העלתה באופן משמעותי את הסיכוי לרמה תפקודית גרועה, גם לאחר תיקנון לגיל, השכלה, גזע, מחלות שכיחות, ומדדים פיזיולוגים ותפקודיים רלוונטיים.

החוקרים מציינים כי אם מדובר בקשר סיבתי, אזי עומדת בפנינו דרך למנוע הדרדרות של התפקוד הביצועי ע”י תיקון האנמיה. מצד שני, אם מדובר בקשר שאינו סיבתי, האינפורמציה אודות הקשר הנ”ל עשויה עדיין לסייע בבדיקות סקר לזיהוי אלו מצויים בסיכון להדרדרות תפקודית.

J Am Geriatr Soc. 2006;54:1429-1435

27/9 – ירידה בטוסטסטרון הקשורה לגיל יותר אינטנסיבית בגברים שמנים עם סינדרום מטבולי מה המשמעויות של שכיחות גבוהה יחסית של הפרעה בתפקוד הזקפה המופיעה בגברים אלה? (מתוך J Urol)   

מטרת מחקר זה הייתה להעריך את הקשר בין רמות כוללות של טוסטסטרון בסרום, ובין השמנה וסינדרום מטבולי בגברים מזדקנים.

במחקר השתתפו 864 גברים (גיל ממוצע 52), שהשתתפו בשני מחקרים, שעסקו בטיפול בשומנים. עבור כל הנבדקים (גם כאלה ללא סינדרום מטבולי) רמת הטוסטסטרון ירדה עם עליה ב-BMI  .

רמות ממוצעות של טוסטסטרון בסרום בנקודת ההתחלה בגברים שמנים ושמנים מאוד עם סינדרום מטבולי היו סביב 150 ו-300 ng/dl בהתאמה, פחות מהרמות המופיעות בגברים מזדקנים רזים ללא סינדרום מטבולי.

המחקר הנוכחי מדגים כי לגברים מזדקנים עם השמנה או עם סינדרום מטבולי יש ירידה משמעותית יותר ברמות הכוללות של טוסטסטרון בסרום בהשוואה לגברים מזדקנים בריאים מטבולית. המידע מציע כי הקשר המבוסס היטב בין הפרעה בתפקוד הזקפה ובין סוכרת/ פרה סוכרת (בעיקר בחולי סוכרת. פרה סוכרת שמנים) יכול לערב מרכיב הורמונאלי.

לידיעה ב-PubMed