כאבי גדילה

המסר החשוב בכתבה זו – כלל ראשון להרגיע את ההורים ואת הילדים. הגורם לכאבי גדילה טמיר מעינינו. אך אם האבחנה נכונה, התלונה תעלם מעצמה.

כאבי גדילה, כאבי רגליים התוקפים ילדים בין הגילים 3 ועד 12 שנה.  אופייני לתמונה כאבים סימטריים המופיעים בערב ובלילה. הכאבים אינם רצופים אלא באים בגלים. הכאבים אינם גורמים לצליעה, אינם מגבילים את תנועות החולה ואינם תוקפים את המפרקים.

כלל חשוב מאד אנחנו לומדים מהגדרה זו. כאשר הכאבים המופיעים במפרקים, גורמים לצליעה או מגבילים את תנועות הרגל, אזי לא מדובר בכאבי גדילה אלא בפתולוגיה אחרת  שאותה עלינו לברר.

בחולים המתלוננים על כאבי גדילה אמיתיים, גם הבדיקה הקלינית,  וגם הדמיה ובדיקות דם לגלוי סימני דלקת –  כולם יהיו תקינים. כאמור, לא נגלה את סיבת התלונה. אך ברור שהשם “כאבי גדילה” אינו משקף את סיבת המחלה:-  לא נמצאה קורלציה בין קצב הגדילה לבין כאבים.

מספר מחקרים ניסו לעמוד על סיבת הכאבים.     

מחקר  אחד שבדק מספר מצומצם  של חולים הגיע למסקנה  שהכאבים הם תוצאה של תנוחה לא  נכונה  של הגוף.

מחקר נוסף, טוען כי  חוזק עצם השוק ה  tibia  – נמוך יותר בילדים המתלוננים על כאבי גדילה. אם זאת הסיבה, האם לא היינו מצפים שבירות גבוהה יותר של עצמות אלה ? אך למעשה, לא נמצאו שבירות גבוהה  של עצם השוק בילדים הלוקים בכאבי גדילה.

מחקר שלישי מצא רמות גבוהות של עופרת בשערות של חולי כאבי גדילה, והעלה את ההשערה שכאבי גדילה סימן להרעלת עופרת.

מאחר  וסיבת כאבי הגדילה עדיין לוטה בערפל, הוצעו גם תיאוריות  פסיכולוגיות. מחקר אוסטרלי מעלה חשד כי ילדים עם כאבי גדילה לוקים  בהפרעות התנהגותיות שכיחות  יותר.

איך עלינו לגשת לילד המתלונן על כאבי גדילה?

כותב המאמר ממליץ שכאשר החולה אינו צולע ואין הגבלה בתנועתיות של הגפיים התחתונות יש להימנע מברור. יש להרגיע את ההורים שהכאבים שפירים, ייעלמו מעצמם ואין צורך בבדיקות מעבדה או הדמיה.

יש מקום בטיפול  במשככי כאבים.

מאחר ואין קשר בין הכאבים לגדילה המחבר ממליץ להחליף את השם ” growing pains  לשם ” recurrent limb pain of childhood

הערת העורך

ייתכן ועצתו של המחבר קיצונית מדי. לו היה לי חולה עם תלונה דומה, הייתי רוצה להזמין ספירת דם כללית כולל ספירת טסיות הדם וכן שקיעת הדם.

המאמר   הופיע בעיתון   British Medical Journal    מיום 2 לספטמבר 2006.   


Growing pains

Goodyear-Smith  F, Arroll B.

BMJ  2006;333:456-7


  

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

    הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

    במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
    להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה