משפחה

תבנית של תגובה ל- Fluoxetine הניתן לטיפול בדיכאון כרוני לא מנבאת רילפסים (מתוך American Journal of Psychiatry)

ממחקר חדש, שפורסם במהדורת ספטמבר של American Journal of Psychiatry, עולה כי לחולים עם דיכאון כרוני יש שיעור גבוה של רילפסים תחת טיפול ב-fluoxetine.

איבוד תגובה ליעילות של תרופות אנטי דיכאוניות קודמות היא בעיה קלינית נפוצה. אנליזות רטרוספקטיביות הראו, שתבנית התגובה במהלך טיפול בתרופות אנטי דיכאוניות (מהלך איטי וקבוע לעומת תבניות אחרות) יכול לשמש לנבא רילפסים במהלך טיפול אחזקה ויכול אף לזיהות תגובות פלצבו לטיפול. מחקר זה תוכנן בכדי לבדוק את הערך המנבא של תבניות תגובה פרוספקטיבית ולבחון את המידע בכדי למצוא פרדיקטורים אחרים של הישנות.

במחקר השתתפו 570 חולים עם דיכאון גדול, שטופלו ב- fluoxetineלמשך 12 שבועות. במהלך תקופת המחקר נקבעו תבניות התגובה של החולים. 292 החולים, שהגיבו, חולקו רנדומאלית להמשיך לקבל fluoxetine או לעבור לקבל פלצבו למשך 52 שבועות או עד להופעת רילפס.

Fluoxetine היה יותר יעיל בצורה משמעותית בהשוואה לפלצבו במהלך טיפול האחזקה. אך היה שיעור גבוה של רילפס בחולים כרונים אלה. בניגוד למחקרים קודמים, התבנית של תגובה אקוטית לא נבאה רילפס. פרדיקטורים משמעותיים של רילפס היו כרוניות, חומרת הסימפטומים, תבנית סימפטום נוירווגטיבי ומין נקבה. לא נראה הבדל בין טיפול ב- fluoxetine ובין פלצבו.

תבנית התגובה לטיפול אקוטי הופיע כפרדיקטור לא עקבי של רילפס. כמו כן, היה שיעור גבוה של רילפס תחת טיפול תרופתי אקטיבי ותחת פלצבו בחולים עם דיכאון כרוני.

מגבלות המחקר כוללות: כוח סטטיסטי ירוד מכדי להראות הבדל ברילפס על ידי תבנית התגובה לטיפול, אישור להעלאת המינונים במשך טיפול עם תווית פתוחה, דבר שיכול והוביל לתגובות לא ספציפיות או תגובות מאוחרות לפלצבו, חוסר בקריטריוני ניקוד דיכאון של המילטון עבור רנדומאליזציה, אפשרות לטעות מסוג 2, נבדקים, שגויסו ממרכזי טיפול שלישוני, הגבלה בהכללה, הערכות של היצמדות לטיפול המבוססות על ספירת כמוסות, שהוחזרו ועל שיקול דעת קליני וכשלון למדוד את רמות fluoxetine בדם.

החוקרים מסכמים ואומרים כי חולים עם דיכאון כרוני מגיבים לטיפול ב- fluoxetine ומרוויחים מטיפול אחזקה, למרות שהם עושים רילפסים בשיעור גבוה יותר בהשוואה לחולים, שמחלתם פחות כרונית, בין אם הם נמצאים תחת טיפול תרופתי אקטיבי או תחת פלצבו. מחקרים בעתיד של טיפול אחזקה אנטי דיכאוני צריכים להתמקד על דרכים להבדיל בין איבוד היתרון הפרמקולוגי בטיפול בתרופות אנטי דיכאוניות ובין איבוד של אפקט הפלצבו ולחקור דרכים למנוע ולטפל ברילפסים אלו.

Am J Psychiatry. 2006;163;1542-1548 

לידיעה במדסקייפ

0 תגובות

השאירו תגובה

רוצה להצטרף לדיון?
תרגישו חופשי לתרום!

כתיבת תגובה

מידע נוסף לעיונך

כתבות בנושאים דומים

הנך גולש/ת באתר כאורח/ת.

במידה והנך מנוי את/ה מוזמן/ת לבצע כניסה מזוהה וליהנות מגישה לכל התכנים המיועדים למנויים
להמשך גלישה כאורח סגור חלון זה