מצטברות עוד ועוד ראיות לכך שלסטטינים יתרונות נוספים מעבר להורדת רמות השומנים בדם. מחקרים קודמים מצאו כי סטטינים משפרים את המהלך הקליני של אי-ספיקת לב, מקטינים את שכיחות פרפור פרוזדורים, ובעלי מאפיינים אחרים נגד הפרעות קצב, בלא תלות בהורדת השומנים.

שני מחקרים חדשים שהוצגו בכנס השנתי של Heart Rhythm Society (HRS) מוסיפים עוד ראיות תומכות לטענה, ומציעים להוסיף סטטינים למשטר הטיפול בחולים עם ICD (Implantable Cardioverter Defibrillator) בחולים עם מחלת איסכמית ולא-איסכמית, מאחר שהטיפול מוריד את שכיחות הפרעות קצב מסכנות חיים ומשפר את סיכויי ההישרדות.

מחקר CLARIDI (Cholesterol Lowering and Arrhythmia Recurrences after Internal Defibrillator Implantation), מצא כי מינון גבוה של Atorvastatin מוריד את הסיכון להישנות הפרעות קצב חדריות בחולי ICD עם CAD (Coronary Artery Disease), ולכן הביא לירידה בשכיחות ICD Shocks.

באותו כנס, הציגו חוקרים את תוצאות תת-מחקר DEFUNITE (Defibrillators in Nonischemic Cardiomyopathy Treatment Evaluation). ניתוח הנתונים, שבחן את השפעות סטטינים על סיכויי ההישרדות והפרעות קצב בחולים עם Non-Ischemic Cardiomyopathy, מצא כי סטטינים הורידו משמעותית את הסיכון לתמותה ומוות פתאומי, בלא תלות אם חולקו לטיפול ICD או טיפול תרופתי.

החוקרים משני המחקרים מציינים כי מנגנון הפעולה של התרופה להסבר הממצאים עדיין אינו ידוע, אך מעלים שתי אפשרויות. האחת היא שלסטטינים יש השפעה אנטי-אינפלמטורית או אנטי-אוקסידנטית על רקמת הלב. לפי השניה, לסטטינים השפעה אנטי-אריתמית ישירה.

חוקרים משני המחקרים קוראים לבצע מחקרים נוספים כדי להעריך את הטיפול הרוטיני בסטטינים בקבוצות חולים אלו.

מחקר CLARIDI סטטינים מורידים את שכיחות ICD Shocks בחולי CAD

לדברי החוקרים, למרות שקיימות עדויות התומכות בהשערה לפיה סטטינים מורידים את הסיכון להישנות הפרעות קצב חדריות בחולי CAD עם ICD, העדויות הללו מבוססות על מחקרים תצפיתיים קטנים או ניתוח רטרוספקטיבי. מחקר CLARIDI הוא המחקר הפרוספקטיבי הראשון שבחן את הנושא.

במחקר השתתפו 106 חולים שחולקו באקראי לטיפול Atorvastatin במינון 80 מ”ג ליום (n=53), או ביקורת (n=53). כל המשתתפים סבלו מ-CAD עם סיפור של הפרעת קצב חדרית מסכנת חיים שדרשה השתלת ICD (מניעה שניונית).

מרבית המטופלים עברו השתלת ICD בחודש שלפני הסקירה למחקר. עם זאת, חולים שעברו השתלת ICD מוקדם יותר התאימו למחקר בתנאי שעברו ATP (Antitachycardia Pacing) או ICD Shock בעקבות Ventricular Tachycardia או Ventricular Fibrillation בחצי השנה האחרונה. המשתתפים לא יכלו לקבל טיפול בסטטינים לפני המחקר, ונדרשה רמת כולסטרול נמוכה מ-250 מ”ג לד”ל. רמת כולסטרול הממוצעת עמדה על 200 מ”ג לד”ל, רמת LDL עמדה על 130 מ”ג לד”ל.

מרבית המשתתפים (94%) היו גברים, 45% עם Congestive Heart Failure ו-85% עם היסטוריה של MI. הגיל הממוצע עמד על 67 שנים, ו-LVEF הממוצע היה 39%.

המדד העיקרי של מחקר CLARIDI היה הישנות ראשונה של הפרעת קצב שדרשה טיפול ICD (ATP ו/או שוק). מדדים משניים כללו מכלול אירועים קרדיווסקולרים מג’וריים (כולל תמותה, MI, רה-וסקולריזציה, ושבץ), החוקרים עקבו אחר המשתתפים במשך שנה אחת.

מהתוצאות עולה כי במטופלי Atorvastatin היה סיכון קטן בחצי להתערבות ICD בהשוואה למטופלי פלסבו. לאחר שנת מעקב אחת, שיעור התערבויות ICD בקרב מטופלי Atorvastatin עמד על 21%, לעומת 38% בקרב מטופלי פלסבו. לכן, מדובר בירידה של 53% בסיכון (HR=0.47, 95% CI = 0.22-0.98, P=0.04).

בנוסף, החוקרים מצאו כי בהשוואה לקבוצת הביקורת, טיפול ב- Atorvastatin היה קשור בירידה של 59% במספר הימים שהחולים נזקקו להתערבות ICD וירידה של 58% במספר הימים של כלל התערבויות ICD.

עם זאת, לא נמצא הבדל משמעותי בין Atorvastatin ובין פלסבו במדד המשולב של תמותה עם אירוע קרדיווסקולרי מג’ורי (9% לעומת 6%, בהתאמה, P=0.72), או בשכיחות Electrical Storm.

כצפוי, רמות כולסטרול ירדו משמעותית בקרב מטופלי סטטינים, מ-200 מ”ג לד”ל ל-130 מ”ג לד”ל, ונותרו ללא שינוי בקרב מטופלי פלסבו. רמות LDL ירדו במחצית במטופלי סטטינים, מ-130 מ”ג לד”ל ל-65 מ”ג לד”ל. עם זאת, רמות HDL לא השתנו באופן משמעותי. רמות טריגליצרידים ירדו בקרב מטופלי סטטינים מ-120 ל-90 מ”ג לד”ל. כמו כן, לא נמצא הבדל בשיעור תופעות הלוואי בעקבות הטיפול, שנבעו בעיקר מסיבוכים במערכת העיכול. אנזימי הכבד בקרב מטופלי Atorvastatin היו גבוהים יותר בהשוואה למטופלי פלסבו.

החוקרים מסכמים כי טיפול אינטנסיבי להורדת שומנים באמצעות Atorvastatin במינון 80 מ”ג לד”ל, הוא טיפול יעיל ובטוח להקטנת הישנות הפרעות קצב חדריות בחולי CAD ומושתלי ICD.

Table 1. CLARIDI: Clinical Outcomes

*Primary endpoint = first recurrence of a ventricular arrhythmia requiring appropriate ICD intervention (antitachycardia pacing and/or shock)†Secondary composite endpoint = death/myocardial infarction/revascularization/stroke

Table 2. CLARIDI: Number of Days With ≤ 1 ICD Intervention

Observation days; atorvastatin = 18,910; placebo = 19,011
CI = confidence interval; HR = hazard ratio; ICD = implantable cardioverter defibrillator

בעקבות הצגת המחקר, החוקרים נשאלו אם הם מאמינים שמניעת טיפול סטטינים בחולים עם רמות כולסטרול של 250 מ”ג לד”ל, היא מעשה אתי. החוקרים הסבירו כי בזמן שנערך המחקר, סטטינים שימשו לטיפול בבלגיה רק ברמות מעל 250 מ”ג לד”ג, הדבר השתנה בשנת 2004, לאחר שהמחקר הושלם.

לדברי החוקרים, למרות שיש מקום לבצע מחקרים נוספים בכדי להוכיח עוד יותר את התוצאות, יהיה קשה לבצע מחקר גדול כעת בשל שיקולים אתיים, לאור הנתונים הרבים אודות יעילות הטיפול בסטטינים בחולי CAD בסיכון גבוה.

DEFINITE סטטינים מורידים תמותה

השפעות סטטינים בחולי ICD נבדקו גם בתת-מחקר DEFINITE.

בעוד שמחקר CLARIDI העריך את מטופלי ICD עם CAD והיסטוריה של הפרעות קצב חדריות, תת-מחקר DEFINITE העריך את טיפול ICD כמניעה ראשונית של הפרעות קצב חדריות בחולים עם Non-Ischemic Cardiomyopathy בסיכון להפרעות קצב חדריות. התוצאות הוצגו בכנס HRS בכדי לקבוע אם טיפול בסטטינים משפר הישרדות ואת סיכויי ההישנות של הפרעות קצב מסכנות חיים בחולים אלו.

במחקר DEFINITE השתתפו 458 חולים עם Non-Ischemic Dilated Cardiomyopathy, רמות EF של 35% ומטה, אי-ספיקת לב סימפטומטית בדרגה II/III, ומרקר להפרעות קצב. החולים חולקו לטיפול תרופתי או טיפול תרופתי בשילוב עם השתלת ICD. החוקרים עקבו אחר  המשתתפים במשך שנתיים.

בסיום תקופת המעקב, החוקרים מצאו כי טיפול ICD הביא לירידה ב-80% בסיכון למוות פתאומי, בהשוואה לקבוצת הביקורת (P=0.006). בנוסף, במטופלי ICD נרשמה ירידה של 35% בסיכון לתמותה מכלל הסיבות, הבדל שהיה על גבול המשמעות הסטטיסטית (P=0.08).

במחקר השוו בין תוצאות חולים שטופלו בסטטינים במהלך המחקר (n=110) לעומת אלו שלא טופלו בסטטינים (n=348).

לדברי מציגי המחקר, מהתוצאות עלה כי סטטינים משפרים את סיכויי ההישרדות בחולי Non-Ischemic Cardiomyopathy. בהשוואה לאלו שלא טופלו בסטטינים, נרשמה ירידה משמעותית בשיעורי התמותה או דום לב בעקבות טיפול בסטטינים (P<0.001), עם ירידה של 78% בשיעורי התמותה. גם שיעור תמותה פתאומית בעקבות הפרעות קצב ירד משמעותית תחת טיפול בסטטינים (P=0.043). עם זאת, סטטינים לא השפיעו על מספר ICD Shocks או על הזמן עד ל-ICD Shock הראשון בחולי ICD.

Table 3. DEFINITE Substudy: Endpoints by Statin Treatment

RCA = resuscitated cardiac arrest

החוקרים הודו שלמחקר היו מספר מגבלות, וביניהם העובדה שמדובר היה במחקר קטן, משך טיפול לא-ידוע, התייחסות גורפת לכלל הסטטינים, ונתונים לא-אחידים אודות רמות כולסטרול. עם זאת, החוקרים טוענים כי לטיפול בסטטינים היתה השפעה משמעותית על שיעורי התמותה הכוללת ושיעור מוות פתאומי בחולי Non-Ishcemic Cardiomyopathy.

הממצאים הללו מוסיפים להשערה לפיה יתרונות סטטינים אינם מסתכמים בהורדת רמות השומנים בלבד. למרות שהמנגנון אינו ברור לחלוטין, החוקרים מציעים כי ייתכן שההשפעות נובעות מפעילות אנטי-אינפלמטורית או אנטי-אוקסידנטית של סטטינים. הם קוראים למחקר פרוספקטיבי שיבחן את ההשפעות האנטי-אריתמיות של סטטינים בחולים עם רמות כולסטרול תקינות.

Heart Rhythm 2006: The 27th Annual Scientific Sessions of the Heart Rhythm Society

לידיעה במדסקייפ