בחולים המגיעים לקבלת טיפול עם אוטם שריר הלב הכרוך בעליה בסגמנט ST (או STEMI) לאחר רה-פרפוזיה פרמקולוגית מוצלחת מתקבלת תוצאה טובה יותר כאשר ממתינים 2-3 ימים לפני ביצוע התערבות כלילית דרך העור (PCI). חוקרים איטלקיים מפרסמים את ממצאי ההשוואה בין ביצוע PCI מיידי לבין דחייתו במהלך הכנס המדעי השנתי של ה-American College of Cardiology.
החוקרים בדקו האם כדאי לבצע PCI בתוך שעתיים ממועד ההגעה של החולה עם STEMI או לדחות את הפרוצדורה ב-3-2 ימים ולתת לחולה אפשרות להתייצב.
החולים נכללו במחקר במידה והם הופיעו לקבלת טיפול בתוך 12 שעות ממועד הופעת הסימפטומים, שהתקבל בהם דרוג Killip של I-II וחלון אקו-קרדיולוגי סביר. בכל החולים בוצעה רה-פרפוזיה פרמקולוגית מוצלחת באמצעות חצי מינון recombinant tissue-type plasminogen activator (או rtPA) יחד עם tirofiban, abiciximab, או שילוב של שני מעכבי ה-glycoprotein (GP) IIb/IIIa.
451 חולים (גיל ממוצע של 59 שנים) התאימו לקריטריוני ההשתתפות במחקר וחולקו באקראי לקבלת PCI מיידי בתוך שעה לאחר רה-פרפוזיה פרמקולוגית מוצלחת (בתוך שעתיים ממועד ההגעה לבית החולים), או לקבלת PCI דחוי (בתוך 72-12 שעות לאחר ההגעה לבית החולים, ערך חציוני – 48 שעות).
חולים שנטלו מראש תרופות כגון אספירין, סטטינים, ותרופות אחרות המקובלות כטיפול לאחר STEMI, כולל מעכבי GP IIb/IIIa, המשיכו בכך לאחר השחרור. החוקרים ערכו בדיקות מעקב רגילות כעבור 6 חודשים ממועד השחרור.
כעבור 6 חודשים ממועד השחרור סבלו 37.5% מהחולים בקבוצת ה-PCI המיידי מהיווצרות פקיק, בהשוואה ל-15.9% מהחולים בקבוצת הטיפול הדחוי (P = .001). שיעורי החדרת הסטנטים וניתוחי המעקפים הכליליים לא נבדלו בין שתי הקבוצות. בקרב החולים שעברו החדרת סטנט, נמצאו מספרים, אורכים, וקטרים דומים של הסטנטים בין נבדקי שתי הקבוצות.
10 מקרים של דימומים גדולים התרחשו בקרב 225 החולים שעברו PCI מיידי, כולל 2 מקרים של דימום תוך-גולגולתי. בנוסף, 8 מקרים של דימומים גדולים התרחשו בקרב 226 החולים שעברו PCI דחוי, ללא מקרים של דימומים תוך-גולגולתיים.
כעבור 6 חודשי מעקב, 18.2% מהחולים בקבוצת ה-PCI המיידיסבלו מאנגינה והופיעו בהם שינויים אלקטרו-קרדיוגרפיים בעת המנוחה, בהשוואה ל-9.7% מהחולים בקבוצת ה-PCI הדחוי (P = .005). בנוסף, שיעורי ההצרות המחודשת בכלי הדם המדובר היו גבוהים באופן מובהק סטטיסטית בקרב החולים בקבוצת ה-PCI המיידי, בהשוואה לחולים בקבוצת ה-PCI הדחוי (22.7% לעומת 15.0%, בהתאמה; P = .01). לא נמצא הבדל מובהק סטטיסטית בשיעורי התמותה (7 מקרים בקבוצת ה-PCI המיידי לעומת 6 מקרים בקבוצת ה-PCI הדחוי).
אחד החוקרים, ד”ר Di Pasquale, מסביר בראיון כי נראה שבטוח לדחות את ה-PCI בכלי דם שעברו רה-פרפוזיה בהצלחה עד להשגת יציבות אנגיוגרפית וכי גישה זו עשויה לצמצם את אי-הנוחות הנגרמת לחולים, להפחית את העלויותף ולאפשר גישת בחירה בניתוח. הוא מוסיף כי המתנה של שעה לאחר רה-פרפוזיה פרמקולוגית מוצלחת חשובה ביותר, והדבר מפחית את שיעורי ההצרות המחודשת והארועים האיסכמיים.
יתכן כי הדחיה מאפשרת לכלי הדם להרגע, ובנוסף, במקרה חרום ניתן לטפל רק בכלי דם אחד, בעוד בעת הדחיה ניתן לטפל ביותר כלי דם במידת הצורך. רצוי להמתין ככל הניתן, אך לא ידוע במדויק מהו פרק הזמן הרצוי וההמתנה כרוכה בהגדלת העלויות בשל אשפוז החולה.
ד”ר Di Pasquale מציין כי מתן טיפול בסטטינים בעת ההגעה לבית החולים היה חשוב מאוד. לא קיימות עדויות לפעילות אמיתית של סטטינים במינוון גבוה, אך הם ניתנים לחולים בכל מקרה ונראה שפעילותם נגזרת מתכונותיהם האנטי-דלקתיות.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!