ממחקר מ-JAMA  שפורסם אצלנו ב-2/1 עולה כי טיפול פרופילקטי ב- Amiodarone עשוי להקטין את הסיכון להתפתחות Atrial Fibrillation (AF) לאחר ניתוח לב. בעיקר נמצא ש-Amiodarone הפחית את הסיכון ל-Atrial Tachyarrhythmias (AT).

במחקר השוו החוקרים מתן Amiodarone לפלציבו בכ-600 מטופלים במשך 13 יום: 6 ימים לפני ניתוחי הלב ו-6 ימים אחריו . בקבוצה שטופלה ב- Amiodarone נמצאה ירידה של כ-50% בסיכון ל-AT : 16% אירועים לעומת 30% בקבוצת הבקרה. החוקרים, וגם מאמר מערכת נלווה ממליצים על מתן טיפול פרופילקטי ב-Amiodarone במטופלים העומדים לעבור ניתוחי מעקפים, ניתוחי תיקון מסתמים וניתוחים משולבים.

ב-3/1 הצגנו מחקר שהתפרסם ב-Hypertension , ממנו עולה שאין להפחית בכמות או מינוני התרופות להורדת לחץ דם בקייץ באוכלוסיה בוגרת מעל גיל 50. אמנם לחץ הדם במהלך היום נוטה להיות נמוך יותר בימי הקייץ החמים, מאשר במזג אוויר קר, אך נמצא שקשישים המטופלים בתרופות להורדת יתר לחץ דם סובלים מלחץ דם גבוה יותר בלילה גם במזג אוויר חם, דבר המרמז על כך שאין כאמור להפחית את כמות או מינוני התרופות בקייץ, אפילו אם לחץ הדם הנמדד במרפאה נראה תקין. במחקר השתתפו למעלה מ-6,400 נבדקים וכאמור נמצא הבדל בתגובה לטמפרטורה חמה בקיץ בשעות הלילה בין מבוגרים מעל גיל 50 לצעירים. 

ב-3/1 דיווחו גם על בסיס מחקר מה- J Rheumatology כי חולי Rheumatoid Arthritis (RA) מבוגרים, הם בעלי רמות נמוכות של HDL ו-Apolipoprotein A-I, בהשוואה לנבדקים באותו הגיל, ללא RA.  זאת על בסיס השוואה של פרופיל הליפידים בקרב 258 חולי RA, שלא טופלו בסטרואידים או DMARD (Disease Modifying Anti-Rheumatic Drugs) בהשוואה לכ-4,500 נבדקי בקרה ללא RA .

תוצאות אלו מעידות כי RA שאינו מטופל ב-DMARD או סטרואידים קשור בפרופיל שומנים פחות טוב, המאופיין ברמות נמוכות של HDL ו-Apolipoprotein A-I, בחולים בגיל 60 ומעלה. דלקת של RA עשויה להשפיע לרעה על רמות השומנים, שבתגובה תורמים לסיכון המוגבר לטרשת עורקים באוכלוסיה זו.

ב-4/1 דיווחנו, בהפתעת מה, מחקר שפורסם ב-JAMA , לפיו עולה כי צריכת חומצת אמינו L-Arginine אינה מקנה כל יתרון לחולים שפיתחו אוטם שריר הלב עם עליית מקטע ST או בקיצור STEMI, ועשויה אף להעלות את שיעורי התמותה בחולים בגיל 60 ומעלה. במחקר שבו השתתפו למעלה מ-100 מטופלים לאחר STEMI קיבלו כמחצית מהמטופלים מינון של עד 3 גרם , 3 פעמים בשבוע של L-Arginine או פלציבו. בעוד שבקבוצת הטיפול הפעיל 6 חולים נפטרו תוך 6 חודשים, לא נרשמה כל תמותה בקבוצת הבקרה. החוקרים ממליצים איפוא שלא לתת טיפול ב-L-Arginine לחולים לאחר MI.

ממחקר נוסף מ-JAMA אותו הבאנו ב-5/1 למדנו כי דיאטה דלה בשומנים, המבוססת בעיקר על פירות, ירקות ודגנים (ועשירה בפחמימות), אינה מביאה לעליה במשקל בנשים לאחר גיל המעבר. הויכוחים בין המומחים השונים על הדיאטה המועדפת הביאו לעריכת מחקר זה שכלל כ- 49,000 נשים לאחר גיל המעבר מארה”ב, שנערך אחריהן מעקב של כ-7.5 שנים. הנשים חולקו לקבוצת התערבות תזונתית – שכללה מפגשים אישיים וקבוצתיים לעידוד הירידה בצריכת השומן ועליה בצריכת ירקות, פירות ודגנים, אך לא כללה יעד של  ירידה במשקל או הגבלה קלורית,  וקבוצת ביקורת שרק קיבלה מידע חינוכי בנושאי תזונה. הנשים בקבוצת ההתערבות ירדו במשקל יותר מקבוצת הביקורת (בשנה הראשונה הורידו ממשקלן כ-2.2 ק”ג יותר מקבוצת הבקרה, ולאחר 7.5 שנים ההפרש ירד לכ-0.4 ק”ג). בכל מקרה, החוקרים מסכמים כי בניגוד לטענות המתנגדים, דיאטות דלות שומן ועשירות בפחמימות אינן הסיבה לעלייה במשקל של נשים בגיל המעבר. מסקנתם העיקרית היא שירידה במשקל לא תופיע ללא פעילות גופנית ואמונה (של הרופא ושל המטופל) ביכולת ובחשיבות של שינוי אורח חיים, ללא קשר לסוג התערבות התזונתית שניתנה..

עוד מחקר מ-JAMA מאותו היום ממש מצא  כי צריכת ביתא-קרוטן, ויטמין C ו-E, ואבץ, קשורים בירידה בסיכון לניוון מקולרי גילי (AMD Age Related Macular Degeneration). AMD הוא כידוע הסיבה הנפוצה ביותר לעיוורון בלתי-הפיך. במחקר שהשתתפו בו קרוב ל-6,000 איש נמצא שלאחר תקופת מעקב ממוצעת של 8 שנים  היה קשר   ישיר הפוך בין צריכה תזונתית של ויטמין E או אבץ,ובין היארעות של AMD :

משתתפים עם צריכה גבוהה מהחציון של 4 מרכיבי התזונה שנבדקו (ביתא-קרוטן, ויטמין C, ויטמין E ואבץ) הראו ירידה של 35% בסיכון ל-AMD בהשוואה לאלו שצרכו מעט מרכיבים אלה. הנתונים (אמנם תצפיתיים בלבד ואינם בגדר של מחקר התערבותי כפול סמיות שזוהי חולשתו של מחקר זה)  מעידים כי צריכה גבוהה של אנטי-אוקסידנט ספציפי, מדיאטה רגילה, עשויה לעכב את התפתחות AMD. בהתבסס על המחקר, נראה כי מזונות עשירים במרכיבים תזונתיים  אלו אפקטיביים יותר מתוספי תזונה. עד שיהיה מידע מוחלט יותר, החוקרים סבורים כי ניתן להמליץ על דיאטה עשירה במרכיבים אלה לאנשים עם סימנים מוקדמים של AMD, או באלו עם סיפור משפחתי של AMD .

ב-7/1 פירסמנו אזהרה של ה-FDA לפיה קיימים דיווחים נדירים ביותר שהתקבלו לאחר השיווק של הופעת בצקת מקולרית או החמרה של בצקת מקולרית קיימת בחולים סוכרתיים המקבלים rosiglitazone maleate. (המוכרת בשמות המסחריים בארץ כאבנדיה או רוסיני). סימפטומים שיכולים להעיד על macular edema כוללים ראיה מטושטשת או מופרעת, ירידה ברגישות לצבע וירידה ביכולת להסתגל לחושך. גורמי הסיכון לתופעת הלואי הנדירה הזו כוללים משך מחלת הסוכרת, קיומה של retinopathy, יתר לחץ-דם ושליטה לא טובה ברמות הסוכר. 

ב-8/1 דיווחנו על מחקר מה-NEJM אשר ממנו עולה כי C-Reactive Protein (CRP) הוא מרקר עדיף במעט על פני רמת LDL לניבוי אירועים קורונרים חוזרים. החוקרים מאמינים כי למטרות מניעה שניונית, יש להתאים את מינון סטטינים כך שיביאו לרמת CRP נמוכה מ-2 מ”ג לליטר, בנוסף לרמת LDL נמוכה מ-70 מ”ג לד”ל.

במחקר  השתתפו למעלה מ- 3,700 חולים עם Acute Coronary Syndrome (ACS) שטופלו באטורבסטטין 80 מ”ג או פרבסטטין 40 מ”ג, ונבדקה הישנות של אירועים קורונרים.

נמצאו תוצאות קליניות טובות יותר במשתתפים עם רמות CRP נמוכות לאחר טיפול בסטטינים, בהשוואה למשתתפים עם רמות CRP גבוהות, ללא קשר לרמות LDL. אסטרטגיות להורדת סיכון קרדיווסקולרי באמצעות סטטינים צריכה לכן לדעת החוקרים  לכלול גם ניטור רמות CRP, ולא רק כולסטרול.

ב-9/1 עדכנו כי ע”פ מחקר המתפרסם ב-Circulation מדווחים החוקרים שם כי מטופלים עם אי ספיקת לב סיסטולית חמורה אשר קיבלו טיפול מוקדם באמצעות התערבות כלילית מילעורית (PCI ) או ניתוח מעקפים (CABG) הראו שיפור משמעותי בהישרדות בהשוואה לטיפול תרופתי בלבד. המחקר בחן תוצאות קליניות ארוכות טווח של טיפול התערבותי שבוצע בכ-150 חולי אי ספיקת לב, בהשוואה לקבוצת ביקורת של 150 מטופלים שקיבלו טיפול תרופתי מקובל. במהלך תקופת המעקב שנמשכה 3 שנים, שיעור התמותה בקבוצת שטופלה באופן כירורגי/PCI היה 15% , לעומת שיעור של 35% תמותה בקבוצת הטיפול השמרני. התוצאה הייתה מובהקת סטטיסטית.

ב9/1 הבאנו מחקר חשוב מה-LANCET שעשוי להוות אבן דרך :  ע”פ המחקר עולה כי בילדים לאמהות עם רמות נמוכות של ויטמין D בסרום בתקופת ההריון, קיימת תכולה קטנה יותר של מינרלים בעצם בתקופת הילדות, עובדה שעלולה להגדיל את הסיכון שלהם לפתח אוסטיאופורוזיס בגיל מבוגר יותר. מעקב של 160 זוגות של אימהות וילדים לאורך כעשור מצא שרמות ויטמין D באם בשלב מתקדם של ההריון היו קשורות באופן משמעותי לתכולת המינרלים בעצמות עמוד שדרה  לומברי, וצפיפות תכולת המינרלים בעצם באזור של ילדיהן.  החוקרים מסכמים כי מתן תוספי ויטמין D לאמהות, בעיקר במקרים בהם הטרימסטר האחרון הוא בחודשי החורף,  יוכל להביא לעליה ברמת תכולת המינרלים בעצם ולירידה בסיכון לשברים בילדים, בשלב מאוחר יותר בחייהם.

ב-11/1 הבאנו מחקר מאוד אקטואלי מה-BMJ לאור הדיון התקשורתי/רפואי הסוער בטיפול בנוגדי קרישה בעקבות שטף הדם שעבר ראש הממשלה שרון. ע”פ מחקר זה נמצא ש שרופאים אינם נוטים לרשום וורפרין (קומדין) למטופלים הסובלים מפרפור פרוזדורים (AF), במידה ובעבר היו להם מטופלים שסבלו מדימומים בעקבות נטילת וורפרין… ניתוח נתונים שבחן מרשמים במטופלים עם AF מצא שההסתברות לקבלת מרשם לוורפרין מרופא שהיו לו מטופלים שסבלו מאירועי דמם רציניים הקשורים לשימוש בוורפרין,  היתה נמוכה ב-21% בהשוואה להרגלי הרישום של אותו רופא טרם אירוע הדמם. המחברים מסיקים איפוא שהדאגה למטופל עם AF הסובל מדימום בזמן נטילת וורפרין עלולה להוביל לתת רישום של וורפרין במטופלים הרלבנטים האחרים של אותו רופא מטפל. לעומת זאת לא הייתה השפעה דומה לאירוע תרומבוליטי שאירע במטופלים אשר לא נטלו וורפרין (כלומר אירועים כאלה לא גרמו לרופא המטפל לרשום יותר וורפרין לחולים אחרים שלו). תופעות אלה לדעת החוקרים מעידות על תת שימוש בוורפרין באינדיקציה זו.

מחקר מה-11/1 מ-GUT מצא  כי חולים בסרטן המעי הגס, אשר עסקו בפעילות גופנית לפני שחלו, הגבירו את סיכויי ההחלמה שלהם ב-14% וכך גם חולים עם מדד שומן תקין, אשר סיכוייהם להחלמה היו גבוהים יותר ב- 35% להחלמה  לעומת  חולים שלא עסקו בפעילות גופנית ועם עם מדדי שומן  לא תקינים בהתאמה.  מסקנות המחקר הן שרמת שומנים גבוהה באזור מרכז הגוף וחוסר פעילות גופנית לפני גילוי מחלת סרטן המעי הגס קשורים בהישרדות נמוכה יותר ומקטינים את סיכויי ההחלמה מהמחלה.