הדיון הרפואי הציבורי בשאלת הטיפול ברה”מ נמשך. “הארץ” שהצליח אמש לקומם את הנהלת הדסה בכך שטען (“..ע”פ מקורות פנימיים…”) שהאבחנה של עמילואיד אנגיופתי לא נעשתה באישפוז הראשון של שרון, עדכן כי ע”פ תגובות מהדסה נראה שאבחנה כן נעשתה במהלך האישפוז הראשון, דבר שמעלה שאלות נוספות:
- מדוע לא דווח על כך לתקשורת במסגרת חשיפת התיק הרפואי שבו הייתה התייחסות ל-PFO בלבד ולצינתור שיש לעשות בעקבותיו ?
- מדוע ניתן הטיפול בקלקסן שכן ע”פ הספרות בשבץ (מדמם) על רקע של עמילואיד אנגיופתי (או מסיבות אחרות) הטיפול בנוגדי קרישה מהווה התווית נגד. להלן ציטוט מתוך מדריך מרק:
Treatment is similar to that for ischemic stroke, except that thrombolytics, anticoagulants, and antiplatelet drugs are contraindicated. A narcotic may be needed to relieve headache, and a benzodiazepine to relieve anxiety. Nausea or vomiting may require IV fluids and prochlorperazine 2.5 to 5 mg during the first few days.
הארץ מצטט באותה כתבה “בכיר בהדסה” הטוען שמתן הקלקסן היה “פשלה נוראה” ותגובת רופאי שרון לפיה לא הייתה פשלה כלל, ושמדובר כרגיל בכל טיפול במאזן בין תועלת מול סיכון.
בכל מקרה, בעניין זה נראה שיש מקום לכך שהנהלת הדסה תתייחס בצורה ברורה יותר – האם זו (העמילואיד האנגיופתי ) היא אכן האבחנה והגורם לאירוע השבץ הראשון ? ואם כן מה היו השיקולים לטיפול כפי שניתן ?
הדיון הרפואי הציבורי גרם גם לפרופ’ יואל דונחין לכתוב מאמר ב..”הארץ” (תחת הכותרת הדו משמעית “מותה של גילדה”…) שבו הוא תוקף את אותם רופאים אשר מבקרים את אופן הטיפול ברה”מ מבלי שיהיה בידם המידע המלא והמדוייק. מעניין למי מכם שיכנס למאמר גם לעיין בתגובות הרבות שנכתבו שם ע”י גולשים, חלקם ע”י קולגות, המזכירים לדונחין כי לפני 10 שנים היו אלה דווקא רופאים מהדסה (ולפי חלק מהמגיבים אפילו דונחין עצמו) שתקפו את אופן הטיפול ברה”מ המנוח רבין באיכילוב לאחר ההתנקשות בחייו…
לעומתו, העיתונאי רן רזניק, העומד מאחורי הגילויים הללו, מצדד כמובן בביקורת הרפואית הציבורית ושב לצטט בעילום שם “גורמים בכירים” , “מנהל בית חולים גדול” התוקפים את מהלך הטיפול שניתן לרה”מ שרון. רזניק אף מציע לכונן ועדת חקירה שתבדוק את מהלך הטיפול ברה”מ שרון בפרט, ואשר אף תמליץ על קווים מנחים באשר ל”משמעת רפואית” שיש להגדיר באשר למעקב ולטיפול הרפואי אחרי ראשי ממשלה בכלל.
ד”ר בלשר פנה בעקבות אירועים אלה באיגרת לציבור הרופאים וביקש ל”הפסיק את הביזיון” של הטחת האשמות ברופאי הדסה. ד”ר בלשר תוקף גם באופן בוטה את אתר YNET אשר סירב לפרסם מאמר תגובה שכתב בעקבות כתבה שפורסמה שם (“7 שאלות לרופאי הדסה”), ולאחר שמאמרו פורסם בהארץ .
הערת המערכת: נקווה שהקונצנסוס של חקר האמת והצגת המידע המלא מצד אחד יבוצעו באופן מסודר ע”י הגורמים המוסמכים, שכן מעבר לסקרנות המקצועית שודאי מקננת אצל כל אזרח, ועל אחת כמה וכמה מי שנמנה על הקהילה הרפואית, המסקנות והמימצאים עשויים להיות בעלי חשיבות מקצועית לא רק בהקשר של הטיפול בראש הממשלה. עד אז, אכן נראה שאין מקום לביקורת והטחת האשמות ושימוש בביטויים כמו “פשלות” (שבכל מקרה כנראה מיותרות, שכן אין ספק שנעשו כל הבדיקות וההתייעצויות הדרושות – וגם אם מסקנות הדיון הקליני תהיינה שהיה מקום לטיפול אחר, עדיין אין מקום לביטויים כאלה), בודאי כאשר בפני אותם מותחי ביקורת (מלבד פרופ’ קורצ’ין ופרופ’ רבאי – בעילום שם מטריד) – אין את המידע המדוייק והמלא של תוצאות הבדיקות והשיקולים למתן הטיפול שנקבע לרה”מ.
e-Med Tools
קצר קולע וממוקד
e-Med סמינרים
אי-מד תחקירים
Medscape Tools
Journal Club
מרכזי מידע ושירות
Facebook
מידע למפרסם
מאגר תרופות
מאגר אנשי המקצוע
אינדקס שימושי
חדשות משה"ב
eMed HealthClub
מחקרים קליניים
השאירו תגובה
רוצה להצטרף לדיון?תרגישו חופשי לתרום!